קדחת הזכוכית

הצבע התקלף מהשלט אבל עדיין היה אפשר לקרוא, גם אם בקושי: "רהיטים ועתיקות". רגלי ירדה מדוושת הגז מתוך רפלקס. לעולם אין לדעת, במיוחד במקומות קטנים, מטונפים ואפלוליים כאלה. הערים הגדולות ואתרי התיירות פשוט מייאשים. אין בהם כלום, ועל מה שכן יש דורשים מחירי ספסרות, גבוהים בהרבה מהתעריפים של סוחרים הגונים בלונדון. אבל זאת הייתה עיירה תעשייתית סוג ג', והחנות הייתה סתם חנות גרוטאות נידחת.  החניתי את המכונית מעבר לפינה משמאל, ברחוב צדדי מרוצף לבנים ומכוער עד אין קץ. יצאתי ולבשתי את מעיל הגשם הישן. לא היה סיכוי להסוות את המבטא הלונדוני, אבל לפחות לא נראיתי כמו תייר. יכולתי להיות איש עסקים מכל תחום שהוא.