אלכסנדר (סשה) אוקון פותח בספרו המיוחד רומן עם עיפרון שערים לאמנות הרישום – תורה הולכת ונשכחת באקדמיות לאמנות. אגב כך הוא מציג הבלחים מתולדות האמנות וממעשי האמנים וסגולותיהם, דן בהומור קליל בשאלות כבדות ראש וטווה רשת סיפורים.
ההיגיון המנחה של הספר הוא היגיון של שיחה בין מורה גדול ("הממעיט בחשיבותו העצמית של האמן, אך לא בחשיבותן של האמנות והתרבות") לבין תלמיד או אוהב אמנות. כתיבתו של אוקון פורעת את חוקי הכתיבה העיונית ושולחת שוב ושוב חיוך "מתחת לשפם". כל אלה תומכים במשימתו כמורה: להציג כללים בלי לקבוע אותם במסמרות, לפרק תפיסות מקובעות ולתת בידי הקורא-התלמיד כלים להבנת האמנות ולעשייתה.
אוקון - צייר, מורה לרישום בבצלאל ופרופסור במכללת בלרמיין בארצות הברית - היה חבר הקבוצה אל"ף של ציירים נון-קונפורמיסטים. ציוריו הוצגו בתערוכות של אמנות אוונגרדית בלנינגרד ובמוזיאונים ובגלריות בארצות הברית. עבודותיו נמצאות באוסף מוזיאון ישראל ובאוספים של מוזיאונים נוספים בארץ ובעולם.
את דור הגיבורים החליף דור האופורטוניסטים, שהוחלף בתורו בדור הציניקנים. תהליך הפיכת המורדים לאלה שהם מרדו כנגדם הושלם. הקרע בין האמן לצופה היה לעובדה מוגמרת.
