בנותיה של אשת נחושת אורג יחדיו מיתוסים ודמויות היסטוריות שהשתייכו לעם מטריארכלי שעבר אונס וחורבן פיזי, תרבותי ורוחני על ידי הכובשים הספרדים והכמרים הנוצרים בשטחי קנדה של ימינו. מורשתם הועברה בעל פה לאורך דורות מפי הזוכרות, שהשתייכו לאגודות נשים מחתרתיות שהוקמו במטרה לשמר את מסורות עמי הילידים.
מחברת הספר, אן קמרון, הגדירה עצמה כמתווכת וכמתעדת של נשי העמים הראשונים שחיו בחוף הצפון־מערבי של קנדה, וליתר דיוק בנות העם שחי על האי וֶנקוּבֶר - להן מוקדש ספר זה, והצליחה לייצר קול פמיניסטי משמעותי.
קמרון ליקטה את הסיפורים בזמן שחייתה בקרב שרידיהם של בני עמים אלה, והעלתה אותם על הכתב. מאז פרסומה ב־1981, הפכה יצירה אהובה ומחתרתית זו לקלסיקה שתורגמה לשפות רבות.
