275 עמודים בספרה של המשוררת והמתרגמת סבינה מסג, חלוצת השירה האקופואטית בארץ, המאגד את כל שירי הטבע שיצרה במהלך קריירת הכתיבה הארוכה שלה. "זו שירה שלא מסתפקת בתיאור רגשי של הטבע אלא מתייחסת למשבר שמאיים עליו", אמרה מסג בראיון בהארץ. "זו שירה שקשורה למקום מתוך ההבנה שלתודעה האנושית שכותבת את השיר יש שותף – המקום שבו היא נכתבת".
מסג כותבת שירה סביבתית מילדותה ביפו ועד היום, במשק שלה בישוב האקולוגי כליל שבגליל המערבי. היא שהביאה לארץ את המונח אקופואטיקה במאמר מכונן שהתפרסם לפני כ-15 שנה. מדובר בסוג חדש של שירת טבע, כזו המודעת למשבר האקולוגי, כזו שמקווה לעורר מודעות לסביבה ונכונות לעשות את השינויים הנחוצים כדי לעצור את האסון האקלימי והחברתי.
"כשכולנו עוד חשבנו שהטבע יהיה לנצח", אמר יפתח אלוני בהארץ על מסג, "לה היו מחשבות על האופן שבו האדם מרעיל את האדמה ועל כך שהאדם הפסיק לשים לב שדלת חדשה נפתחת בין שני סלעים או עצים. הטבע מדבר בניחוחות, בצלילים ובגוונים, וסבינה מבינה את השפה של הטבע. שיחה עם הלב — זה האופן שבו היא משוחחת עם הטבע, וזה פלא".
אֲנִי הַמַּרְגֶּלֶת שֶׁלְּךָ, כִּנֶּרֶת
זָכִיתִי בַּמִּכְרָז
לְהִתְיַצֵּב פֹּה מִדֵּי בֹּקֶר
וּלְהַקְשִׁיב הֵיטֵב
וּלְהַקְלִיד...
פִּיךָ מָלֵא מַיִם
אַךְ אָגְנֵךְ לֹא
וְהוּא מַדְלִיף לִי,
אֵיךְ שֶׁהוּא
מַדְלִיף!
