הדימוי הפורנוגרפי

שני סיפורים (מעין איתן ונגה רש) ושתי מסות (עפרי אילני ועתי קרמר) בהדימוי הפורנוגרפי – הקונטרס ה-22 של הוצאת תרסט בעריכת עומר אבן־פז, שגם חיבר פתח דבר.

דימויים פורנוגרפיים קיימים מאז שבני אדם מייצרים דימויים: החל בתחריטים פרה־היסטוריים וכלה במשקפי מציאות מדומה. על אף התפוצה הרחבה של פורנוגרפיה בעשורים האחרונים, ובייחוד מאז עליית אתרי הסטרימינג, אין כמעט דיון בתוכן של הדימויים הפורנוגרפיים. הדיון בפורנוגרפיה נוטה להיות מוגבל לעיסוק בעצם קיומה, או בהשפעתה על "היחיד" ועל "החברה"; דומה שתיוגו של דבר־מה כפורנוגרפיה מכניס אותו לקופסה שחורה ואסורה.
החוברת הזו נובעת מרצון לדון בפורנוגרפיה כיצירה תרבותית, כזאת שפתוחה לפרשנות אחרת; זהו ניסיון בסיסי לחשוב על עולם שלם של יצירה וצריכה המוקדש כולו למיניות, על מנת לאפשר מבטים חדשים בתרבויות שבהן אנחנו פועלים ובתפקידים שאנחנו מועידים לעצמנו, גם מחוץ לחשכת החדר הפרטי.

הוצאת תרסט (ללא גרשיים!) של הסופר, חוקר הספרות והמו"ל עודד מנדה־לוי מבקשת להציע טווח רחב של אפשרויות כתיבה קצרה (נובלה קטנה, סיפור, ממואר, מסה אישית, מחזור שירים), של ישן וחדש, מקור ותרגום בפורמט קטן (מחברות המהודקות בסיכות) ובמחיר צנוע.