ספרו השלישי של אלפרד כהן, הממשיך ומשכלל את הפואטיקה של שני ספריו הקודמים: אינדיפופ נונסטופ, שראה אור בשנת 2014 בהוצאת פרדס וזיכה אותו בפרס שרת התרבות למשוררים בתחילת דרכם, ועמוד נוח, שראה אור בהוצאת קתרזיס.
"מה מרכיב את השירה של כהן?" נשאל באתר הוצאת לוקוס, בה רואה אור חופשה שנתית, והתשובה: "הכרס שלו, למשל, או ליתר דיוק, המאבק בכרס שלו, המוזיקה, התרבות, העיר, הזיכרונות מהילדות בפריפריה, הספרות עצמה, השירה; כמובן, גם האהבה נוכחת כאן. אלפרד כהן מביא לשירה העברית החדשה משב רוח רענן של הומור, אירוניה, אבסורד ופופ. כל אלה, מבלי לאבד מהעומק , הכואב לעיתים, של הקיום השברירי".
מול ביתו של חנוך לוין
עָמַדְנוּ מוּל הַבַּיִת שֶׁל חֲנוֹךְ לֵוִין
בִּרְחוֹב ג'וֹרְג' אֶלְיוֹט
אִישׁ לֹא עָבַר בַּשָּׁעָה הַזֹּאת שֶׁל הַיּוֹם
רַק חֲפָצִים שֶׁל עוֹבְרֵי דִּירוֹת
הִמְתִּינוּ לְהֵאָסֵף אֶל סוֹפָם
בְּעֵינֵי רוּחִי רָאִיתִי אֲנָשִׁים אַחֲרוֹנִים
בָּאֲחוֹרַיִם שֶׁל הַחַיִּים
מְסַדְּרִים זוֹ לָזֶה אֶת הַכָּרִיּוֹת
יֵשׁ חֹרִים בַּצִּפִּיּוֹת
וּבְכָל זֹאת.
שאלות שהייתי רוצה לשאול את הפסיכולוג שלי אבל אני לא מעז
כְּשֶׁאַתָּה מַנִּיחַ אֶת הַיָּד עַל הַפֶּה בִּזְמַן שֶׁאֲנִי מְשַׁתֵּף אוֹתְךָ בְּמַחְשָׁבָה, זֶה
כְּדֵי לַעֲצֹר אֶת הַחִיּוּךְ אוֹ אֶת הַצְּחוֹק
הַאִם הַתְּנוּעָה הַזֹּאת מְסַיַּעַת לְךָ לִבְלֹם אֶת הַפִּהוּק אוֹ
אוּלַי מְגָרֵד לְךָ בָּאַף וּבָא לְךָ לְחַטֵּט בְּתוֹכוֹ כְּאִלּוּ אֵין מָחָר
הַאִם בַּתְּקוּפָה שֶׁגִּדַּלְתִּי זָקָן לֹא חָשַׁבְתָּ שֶׁהִנֵּה אֲנִי רוֹצֶה לִהְיוֹת כָּמוֹךָ
לָמָּה אַתָּה לֹא מְנַקֶּה אֶת כִּתְמֵי הַקָּפֶה אוֹ הַתֶּה שֶׁעַל הַשֻּׁלְחָן
הַאִם אַתָּה מְאַוְרֵר מִדֵּי פַּעַם אֶת הַחֶדֶר
הַאִם כָּל הַמְּטֻפָּלִים שֶׁלְּךָ יוֹשְׁבִים בְּאוֹתוֹ צַד שֶׁל הַסַּפָּה
אֵיךְ יָכֹלְתָּ לִשְׁכֹּחַ אֶת הַסִּפּוּר שֶׁסִּפַּרְתִּי לְךָ לִפְנֵי כַּמָּה פְּגִישׁוֹת
הַאִם אֲנִי שָׁמֵן?
אֲנִי יָפֶה?
כָּל כַּמָּה זְמַן אַתָּה קוֹנֶה בְּגָדִים
הַאִם יָכֹלְתָּ לִהְיוֹת חָבֵר שֶׁלִּי, הַבֶּן זוּג שֶׁלִּי, הַמְּאַהֵב שֶׁלִּי
מָה אַתָּה בֶּאֱמֶת חוֹשֵׁב עַל הַשִּׁירִים שֶׁלִּי.
