מפגש בין-דורי ובינלאומי בננופואטיקה 26, הכולל הפעם 64 שירים - 47 מקור ו-17 תרגומים עכשוויים משובחים משירתם של גדולי משוררי תבל הפועלים כיום.
בגיליון הנוכחי של כתב העת לספרות קצרה בולטים שני טונים מרכזיים - לירי נוגה לצד קרנבלי צוהל. זהו גיליון מגוון, המתלכד סביב כמה מוקדים נושאיים וזיקות תימטיות, בהם מחאה פוליטית וחברתית, מלחמה והסכסוך הערבי-ישראלי, יחסי בנות עם אימהות ואבות, אהבה. הנושא הרחב ביותר של הגיליון הוא ארספואטיקה ושיח על אמנות בכלל.
זהו גיליון צעיר למדי: 13 משוררים מ-35 המשוררים והמתרגמים המופיעים בגיליון טרם פירסמו ספר. כל התרגומים הם משירה בת זמננו בשפה האנגלית, שמגיעה אלינו מארצות הברית, קנדה, אנגליה ואירלנד.
בלי איפור
אוּלַי סִבָּה אַחַת שֶׁאֲנִי לֹא מִתְאַפֶּרֶת הִיא כְּדֵי לְהַפְחִיד אֲנָשִׁים.
אִם הֵם קְרוֹבִים מַסְפִּיק, הֵם יְכוֹלִים לִרְאוֹת שֶׁמַּשֶּׁהוּ בִּי שׁוֹנֶה,
מַשֶּׁהוּ מְעַרְעֵר, כְּאִלּוּ אֵין לִי תָּוֵי פָּנִים,
אֲנִי עֻבָּרִית, טְרוֹם־גַּבּוֹת, טְרוֹם־עַפְעַפַּיִם, טְרוֹם־פֶּה,
מִין דֻּבּוֹן־מַיִם שֶׁמְּדַבֵּר אֲלֵיהֶם,
חֻלְיָתָן נוֹסֵעַ,
נַוָּד זְגוּגִיתִי צָף עַל גַּלְגַּל עֵינָם,
אֶקְטוֹפְּלַזְמָה אֱנוֹשִׁית הַמִּתְרוֹמֶמֶת עַל רַגְלֶיהָ הָאֲחוֹרִיּוֹת לְשׂוֹחֵחַ עִמָּם.
וּבַחוּרָה כָּזֹאת לְבָנָה לְבָנָה, פִּטְרִיָּה חוֹלָנִית כָּזֹאת,
חִוֶּרֶת כָּל כָּךְ, פְּנֵי עֲרָפֶל, אֲרֶשֶׁת
דֹּק מֵעַל בֵּית קְבָרוֹת, בְּלִי שׁוֹשַׁנֵּי אַרְגָּמָן,
בְּלִי תְּשׁוּרַת פְּרָחִים, בְּלִי אֵלָה, בְּלִי אִשָּׁה
בּוֹגֶרֶת, בְּלִי אִשּׁוּר
לַדְּרָמָה שֶׁל סִימָנֵי הַמִּין הַמִּשְׁנִיִּים, רַק
הַחֹמֶר הָאָפֹר שֶׁל רוּחַ מְדַבֶּרֶת,
הַתָּוִים הַדַּקִּים שֶׁל בַּחוּרָה אֲפֹרָה בְּבֵית קְבָרוֹת אָפֹר —
גְּרָנִיט, אֵפֶר, גִּיר, אָבָק.
נִסִּיתִי אֶת הַצֶּבַע, אֲבָל יָכֹלְתִּי לָחוּשׁ אוֹתוֹ עַל עוֹרִי, בְּקשִׁי
יָכֹלְתִּי לָזוּז מִתַּחַת לְמַסֵּכַת
הַתְּשׁוּקָה שֶׁלִּי לְהֵרָאוֹת מוֹשֶׁכֶת בַּסִּגְנוֹן
הַנָּשִׁי שֶׁל 1957,
וְלֹא יָכֹלְתִּי לְדַבֵּר. וּכְשֶׁהוּסַר הָאִפּוּר הִרְגַּשְׁתִּי
מַמָּשִׁית כְּמוֹ יוֹנֵק קָטָן בַּיַּעַר
עִם פָּנִים עַזֵּי־בִּטּוּי, אוֹ אֶחָד
מֵרִאשׁוֹנֵי הַפְּרִימָטִים, עִם כָּל הַהַבָּעוֹת
שֶׁפִּתַּחְנוּ כְּדֵי לְתַקְשֵׁר.
אִלּוּ צִלְּקוּ אוֹתִי פִּצְעֵי הַבַּגְרוּת,
אִלּוּ הָיָה לִי עוֹר מְחֻסְפָּס וְלֹא רַךְ,
קָרוֹב לְוַדַּאי שֶׁלֹּא יָכֹלְתִּי לִשְׂנֹא אִפּוּר,
אוֹ לַחְשׁשׁ כָּל כָּךְ מִמְּכוֹן הַיֹּפִי וּמֵעֶצֶם
רַעְיוֹן הַהִתְיַפּוּת.
וְאִמִּי הָיְתָה יָפָה — כְּבָר אָמַרְתִּי?
בְּעֵינַי הַקְּטַנּוֹת, בְּעוֹרִי הַקָּמוּל, הֶעָדִין,
אֶפְשָׁר לִרְאוֹת אֶת לִבִּי, אֶפְשָׁר לִקְרֹא אֶת שְׂפָתַי הָעֵירֻמּוֹת.
שרון אולדס
מאנגלית: שירה סתיו