ארבעים טקסטים קצרצרים, שהמשותף להם הוא התנועה וההתנגשות בין אפשרויות ובין משמעויות, בספרו של יורם נסלבסקי, הניגש לסדנתו הספרותית ומשתמש בכל הבא ליד כדי להרכיב, לפרק, להבין או להפוך על פיהם את המנגנונים שמרכיבים את קיומנו: מנגנונים לשוניים ומחשבתיים, חברתיים ורגשיים, פיזיקליים ופילוסופיים.
"זוהי פרוזה שמוותרת על היומרה להקיף את הריבוי ומחליפה אותה במבט חטוף המאיר רק לרגע, כמו גחלילית", נכתב באתר הוצאת תשע נשמות על האלוף לשעבר בקפיצה במוט, ספרו השלישי של יורם נסלבסקי והראשון שרואה אור בתשע נשמות, לאחר שתרגומים רבים פרי עטו פורסמו בהוצאה.
על שולחן העבודה מונחות מכונות שדרוש להן תיקון. אני יושב מולן ומתבונן בהן בתשומת לב. ככלל, בכוחי לתקן כל מכונה שנופלת לידיי, לא דרושים לי אלא מידה של ריכוז ואי אלה כלים ומובטח שתשוב לפעול כבתחילה. אלא שלקות מסוימת מונעת ממני להיות בעל מלאכה ראוי לשמו: מלאכת התיקון היא לי כעין פתרון של משוואה מתמטית — לא המחשבה על האדם או על האנשים שייהנו מפעולתה מניעה אותי, כי אם התשוקה לגבור על הבעיה שהיא מציבה לי. פשוט מאוד, אינני יודע, ואין בכוחי לנחש, למה היא עשויה לשמש. אני נוטל את המכונות השונות ומרכיבן יחד כך שמנגנוניהן מבטלים זה את זה. אני מביט בהן בסיפוק. המכונה המשולבת אין בה לא מתגי הפעלה ולא ידיות משיכה ולא פתח פליטה ולא זרוע ולא חלון. הלוא זו המכונה המושלמת, המשוואה הטהורה מכול. ולוואי אפשר היה להפוך את העולם כולו למכונה נטולת תכלית מעין זו, אני חושב לעצמי.
