וויל גרייסון, וויל גרייסון

כשהייתי קטן אבא שלי היה אומר לי, "ויל, אתה יכול לבחור מי יהיה חבר שלך ואתה יכול לחטט באף, אבל אתה לא יכול לבחור לחטט לחבר שלך באף." המסקנה הזאת נשמעה לי די מדויקת כשהייתי בן שמונה, אבל התברר שהיא שגויה בכמה מובנים. קודם כול, אין מצב שאתה יכול לבחור מי יהיו החברים שלך, אחרת בחיים לא הייתי מוצא את עצמי עם טַייני קוּפֶּר.  טייני קופר הוא לא האדם הכי גיי בעולם והוא לא האדם הכי גדול בעולם, אבל אני די בטוח שהוא האדם הכי גדול בעולם שהוא ממש־ממש גיי, וגם האדם הכי גיי בעולם שהוא ממש־ממש גדול. טייני הוא החבר הכי טוב שלי מאז כיתה ה', חוץ מהסמסטר האחרון, שהוא היה עסוק בו בגילוי היקפי ההומואיות האדירים שלו, ואני ניסיתי לראשונה בחיי להיות חלק מחבורה אמיתית, שבסופו של דבר הפסיקה לדבר איתי לנצח בגלל שני חטאים קלים: 1. אחרי שאיזה חבר בדירקטוריון של בית הספר התרגז שיש גייז במלתחות, הגנתי על זכותו של טייני קופר להיות גם עצום (ולכן השחקן הכי טוב בקו ההתקפה של קבוצת הפוטבול המחורבנת שלנו) וגם גיי במכתב לעיתון בית הספר, שעליו גם חתמתי כמו מטומטם. 2. קְלינט, מישהו מחבורת החברים, דיבר על המכתב בהפסקת צהריים, ובזמן שהוא דיבר עליו הוא קרא לי "זונת יללות", ואני לא ידעתי מה זה זונת יללות, אז אמרתי, "מה זאת אומרת?" ואז הוא קרא לי שוב זונת יללות, ואני אמרתי לו ללכת להזדיין ולקחתי את המגש שלי והלכתי משם.