כל מה שרציתם - ואולי לא רציתם - לדעת על ההיסטוריה של הטיפול הרפואי בגוף האדם בספרו השני לילדים של אדם קיי, מחבר האנטומיה של קיי ורבי המכר למבוגרים זה הולך לכאוב וזה הולך לכאוב בחגים, המלווה באיורים של הנרי פייקר.
העבר, מסביר קיי בדרכו ההומוריסטית, היה די כיפי אם אתם אוהבים ללבוש שריון קשקשים או לכרות ראשים. אבל היתה אז בעיה: לרופאים לא היה שמץ של מושג איך הגוף שלנו פועל. בימים ההם, הוא מספר, מטופלים גרגרו פיפי, סַפָּרים כרתו ללקוחות שלהם איברים, אנשים קיבלו תשלום על הפלצות, ועוד ועוד עובדות מפתיעות בספר שכותרת המשנה שלו היא תולדותיו המבחילות והמבהילות של גוף האדם.
כשאתם חושבים על ההיסטוריה, אולי אתם מדמיינים אבירים בשריון מגושם רוכבים אל הקרב, או אנשים במצרים העתיקה בונים פירמידות, או מלכים ומלכות עורפים ראשים של נתינים. אולי שמעתם על קקי שהתגלגל ברחובות כי אף אחד עוד לא המציא את השירותים, ועל מבוגרים שהכריחו ילדים לטפס במעלה ארובות.
בזמן שכל זה קרה, דבר אחד נשאר די אותו הדבר: גוף האדם. הרופאה שהלכתם אליה בשבוע שעבר כדי שתבדוק את החצ'קונים שצמחו לכם על התחת (אל תדאגו, אני לא אספר לאף אחד) היא האחרונה בשושלת ארוכה של רופאים שבודקים ישבנים – ואיברים אחרים – כבר מאות שנים. אבל אני די בטוח שהרופאה שביקרתם אצלה בכל זאת היתה קצת שונה מהרופאים במצרים העתיקה. קודם כול, השיניים שלה כנראה היו בריאות יותר, והיא לא חבשה כיסוי ראש עצום מזהב (הלוואי שהיו מרשים לי לחבוש כיסוי ראש עצום מזהב כשהייתי רופא). אבל הכי חשוב זה שהיא יודעת על גוף האדם הרבה יותר ממה שהרופאים ההם ידעו.
