אדי, בלה ופלו

קרני השמש של הבוקר חדרו דרך חלונות הכיתה. אֶדְחַר אֶדְמֵנְדְסֵן ישב כפוף מעל שולחנו, שקוע בתרגיל חשבון קשה שהסב לו אושר רב. הוא כלל לא שם לב שהשמש זורחת על גבו בחמימות כה נעימה והוא גם לא שם לב לזבוב שהתעופף לתוך הכיתה וחג סביב ראשו בזמזום קולני.

אֶדְחַר אֶדְמֵנְדְסֵן אהב ללמוד, ויותר מכול רצה להפוך לחוקר גדול וידוע. הוא השתוקק ללמוד באוניברסיטה כדי להפוך לאיינשטיין הבא, ואם זה לא יצליח, אז לכל הפחות לפרופסור אֶדְמֵנְדְסֵן.

הוא היה שקוע כל-כולו בתרגיל, כשדלת הכיתה נפתחה בתנופה אדירה ולתוך הכיתה נכנס איש גדול ושמן בעל רעמת תלתלים בלונדינית. האיש לבש אוברול אדום, נעל מגפי גומי ירוקים ובידו האחת החזיק מזוודת קש ענקית. הוא היה גדול כל-כך עד שהסתיר לכל הכיתה את הלוח הדיגיטלי.