חיכינו, חיכינו, והנה זה בא: ניל גיימן - סוג של רוק סטאר ספרותי, מחבר אבק כוכבים, אלים אמריקאים, סדרת הרומנים הגרפיים סנדמן וספרים רבים נוספים - מגשים לעצמו ולנו חלום בספרו החדש מיתולוגיה נורדית, שהיה מיד עם צאתו לרב מכר מספר 1 של הניו ירק טיימס.
גיימן מספר שהתאהב במיתולוגיה הנורדית כבר בגיל שבע, כשקרא על האל ת'ור בחוברות קומיקס ורצה ללמוד עליו עוד. כעת הוא חוזר בזמן אל סיפורי המקור הללו ומגיש גרסאות מלהיבות של הסיפורים הנורדיים הגדולים. האלים של גיימן חיים ובועטים - הם רגזניים, רגשניים, שובבים ומלאי תשוקה - וסיפוריהם נושאים אותנו מראשית הזמן ועד לקרב אחרית הימים (רגנרוק) ולדמדומי האלים.
ת'ור, לוקי, אודין ופרייה הופכים בזכות הפרוזה של גיימן לדמויות מסעירות, וכתיבתו המבריקה כמו מבקשת שנקרא את מיתולוגיה נורדית סביב מדורה בלילה קר תחת כוכבי השמים.
קשה לבחור מיתולוגיה מועדפת כמו שקשה לבחור סגנון אוכל מועדף (לפעמים בא לנו תאילנדי, לפעמים סושי, ויש ערבים שאנחנו כמהים למאכלים הביתיים הפשוטים שגדלנו עליהם), אבל אם ילחצו עלי, כנראה אבחר בסיפורי המיתולוגיה הנורדית.
המפגש הראשון שלי עם אָסְגַרְד ותושביו התרחש כשהייתי קטן, בן שבע לכל היותר, וקראתי על הרפתקאותיו של ת'ור הכביר אצל אומן הקומיקס האמריקאי ג'ק קירבי, בסיפורים שרקחו קירבי וסטן לי עם דיאלוגים מאת לארי ליבֶּר, אחיו של סטן לי. ת'ור של קירבי היה חזק להפליא ונאה, ואסגרד שלו היה מעין עיר עתידנית אדירת ממדים, מלאה במבנים מטילי אימה ומסוכנים. אודין שלו היה נבון ואצילי, ולוקי העוקצני, שלראשו קסדה מקורננת, היה קונדס מושלם. אהבתי את ת'ור של קירבי, בלונדיני וחמוש בפטיש, ורציתי ללמוד עליו עוד. שאלתי עותק של "מיתוסים של אנשי הצפון" מאת רוג'ר לנסֶלין גרין, וקראתי אותו שוב ושוב בהנאה ובתימהון: בגרסה שלו אסגרד לא היה עיר עתידנית נוסח קירבי, אלא היכל ויקינגי ומקבץ של בניינים השוכנים בשממה קפואה; אודין, המכונה "אבי־כול", לא היה עדין ונבון ונוח להתרגז, אלא מבריק ומסתורי ומסוכן; ת'ור של גרין היה חזק לא פחות מת'ור הכביר של חוברות הקומיקס, ופטישו נשאר רב־עוצמה, אבל הוא היה... טוב, אם להודות על האמת, הוא לא היה האל הכי מבריק בהיכל; ולוקי לא היה רשע, אף על פי שהוא בהחלט לא פעל למען הטוב. לוקי היה... טיפוס מורכב...... המיתוסים הנורדיים הם סיפורים השייכים למקום קר, עם לילות חורף ארוכים להפליא וימי קיץ אינסופיים. אלה מיתוסים של עם שאינו בוטח לגמרי באליו, ואפילו לא מחבב אותם, אבל מכבד אותם וירא מפניהם.
