סיפורה האמיתי לגמרי של לזלי מורגן, עיתונאית הוושינגטון פוסט לשעבר, שגילתה בגיל 49 שחיי הנישואים שלה מתבזבזים על כלום. אין סיכוי, למשל, שתזכור מתי בפעם האחרונה נכנסה למיטה עם בעלה (אבל היא בהחלט מגלה מתחת למיטה שלהם לבנים סקסיים של אישה אחרת). בוקר אחד היא מחליטה שאין עוד טעם. היא לוקחת את בעלה לשיחה, והרכבת יוצאת לדרך. הם מתגרשים.
אבל מה עכשיו? איך משקמים שנים של מחסור בחום, באהבה וברוך? איך מתחילים בכלל להכיר גברים חדשים? איך מתאהבים שוב? לזלי מקבלת החלטה: במקום טיפול פסיכולוגי או מנוי באתר היכרויות ‑ היא תקנה מכונית ספורט חדשה ותמצא לעצמה חמישה מאהבים צעירים וחתיכים. זו עומדת להיות שנת הגברים שלה. אולי היא גם תתאהב. ושוב, הרכבת יוצאת לדרך.
נהגתי כמו משוגעת בכביש המהיר המהביל של פנסילבניה, בתקווה להגיע בזמן לשדה התעופה של פילדלפיה. הטיסה שלי היתה אמורה להמריא בעוד פחות משעה, אבל הכביש התמלא בבת אחת בהמון מכוניות, כמו פתיתי קונפטי. פקק תנועה שנוצר — אין לתאר! — בגלל נהגים שהאטו כדי להתבונן בזוג שצעד על שולי הכביש עם שני כלבי טרייר. כדי להספיק להגיע לטיסה נאלצתי לזגזג עם גרוטאת המיני־ואן השחורה שלי בין נהגים אידיוטים שלא מיהרו לטיסה. ואני בטוחה שהמזגן במכוניות שלהם פעל.
למרות התנועה הכבדה והחום, הלב שלי הלם משמחה: לראשונה זה עשרים שנה יצאתי לבד למסע בלי שיהיה במכונית מישהו שיריב איתי. בדיוק התגרשתי בפעם השנייה, והייתי לבדי, אבל לא הרגשתי בודדה בכלל. כל מה שרציתי לעשות היה לבלות עם שני הילדים המתבגרים שלי והחתולים שלהם. ואמנם לא עשיתי סקס כבר שלוש שנים, אבל באותו רגע החלום הכי פרוע שלי היה לעולם לא לשבת במכונית אחת או לישון במיטה אחת עם גבר לצדי.
