אתנחתא לנביחות הוא אוסף סיפורים קצרים של הסופרת, המשוררת ואשת החינוך הבדווית-פלסטינית שיח'ה חליווה (שייח'ה חליווא), הזוכה בתחרות הסיפור הקצר לשנת 2019 בכוויית. זהו קולאז' של סגנונות סוריאליסטיים, אבסורדיים, ריאליסטיים וגרוטסקיים, שבמרכזם שאלות קיומיות המעמידות את קיומו של האדם, מהותו, ויחסו אל עצמו ואל העולם הסובב אותו תחת זרקור בוחן.
חליווה חותרת תחת אידיאולוגיות ותפיסות עולם כוזבות ויוצרת עלילות גדושות במינימליזם גס ובאבסורד פוסט-מודרני. זהו ספר על החלומות, האינסטינקטים, האלימות, הילדות הפגומה, הזיכרונות המעוותים, הנשים והגברים החלשים והזועמים, ויותר מכל, על השרירותיות והאקראיות השולטות בחיי בני אדם, במרכז ובשוליים.
הספר רואה אור בהוצאת אפיק, בסדרה 9 ירחים - סדרה לתרגום ספרות ערבית עכשווית וגם מעט מהקלסיקות.
כל לילה אבי עושה את הדרך מבית־הקברות אל ביתנו. אני שומע את צעדיו בגינה ומעמיד פני ישֵן כשהוא מחפש את מקלו שהחביא בארוני. אני משאיר לו את הדלת פתוחה וחומד לי לצון אתו. הוא שוכח את עיניו בקבר ואני מחביא את המקל כל פעם במקום אחר. אני עוקב אחריו בחצי עין עד שכוחו תש והוא מצטנף על הרצפה אומלל ונואש. אני קם מהמיטה ואוחז בידו ומלווה אותו עד שער בית־הקברות, לפני שיתעוררו בני הבית. הוא נכנס באמון ובביטחון ואני עוקב אחריו מרחוק ורואה אותו נעלם בין הקברים. מעולם לא עלה בדעתי להיפטר מן המקל, להשליך אותו לנהר, למשל, או לשבור אותו על גדר הגינה. אדרבה, מזמן שהחלו הביקורים הליליים של אבי אני שומר עליו אף יותר מקודם. אחרי כל ביקור אני מוחה צלקת שהמקל השאיר ביום מן הימים. אחת על כתפי הימנית, אחרת על השוק השמאלית שלי, והרבה צלקות קטנות שמפוזרות על עורי ומתחתיו.
