המלט

הנובלה הַמֶּלֶט היא גרסה עדכנית למחזה הידוע המלט של שקספיר, ובה תוהה אסף גברון על טבע האדם: באיזו מידה חברה שמדכאת את תאוות הבצע והרכוש תמנע בהכרח את ביטוין של תכונות יסוד אנושיות, כגון חמדנות ויצר התחרות? ואם הן באות על ביטוין, האם יש להן תצורה חדשה?

שנת 2066. גדות הירדן, השטח הכולל את מדינת ישראל, פלסטין, ירדן וחלקים מלבנון וסוריה, הוא מחוז בעל ממשל אוטונומי, הכפוף למועצת האיחוד המזרח־תיכוני. כל חברה וחבר בו זכאים לשכר אוניברסלי ולדיור ציבורי, בתמורה לשעות המוקדשות לתועלת הציבור.

עמי אלאלוף עובד בחברת הקבלנות של אביו, שיסודה בדימונה. בצעירותו, גילה אביו תערובת מלט ייחודית, ה"יַאבְּנִי־אַל־ז'וּבָּא" ("מלט הפלאים"), שמאפשרת הקמה מהירה ויעילה של מבנים. בזכותו ובזכות העיתוי של תגליתו, ערב ההצטרפות לאיחוד, שגשגה החברה בבעלותו, ושירותיה מבוקשים ברחבי האיחוד. ביום קיץ מהביל במיוחד נקרא עמי לשוב בבהילות לדימונה. אביו נפל למשכב, וכבר רוחשות להן קנוניות ירושה, מצד אמו של עמי, ודודו, אחי אביו, דקל. עמי הולך ומשתכנע שהוא יודע מי האשמים במחלתו של אביו, והוא מתחבט כיצד עליו לנהוג, מה החובה המוטלת עליו כבן, ומה החובה המוטלת עליו כאזרח בתרבות חדשה, שבה השיתופיות וטובת הכלל הם ערכים עליונים.

הַמֶּלֶט היא אחת מארבע נובלות במיזם הספרות הפוסט-קפיטליסטית פוסטקפ, שנולד בקבוצת מחקר במכון ון ליר בהנחיית ד״ר כפיר לוסטיג כהן. עלילתה של כל אחת מהנובלות מתרחשת במציאות משותפת, שאותה הגו ובראו ארבעת הסופרים והסופרות שהשתתפו בקבוצה: שמעון אדף, אסף גברון, תהילה חכימי ומיכל ספיר.