גיבור ספרה של רותי רום הוא סופר תל אביבי העסוק בבדיקה סיזיפית של זהותו, הנטפלת לזהויות אחרות שאותן הוא מנכס לעצמו. העיר שבה נולד, גדל וחי משמשת בימה לשלל טקסים מוזרים שהוא עורך לעצמו בניסיונותיו הנואשים לשנות את היחס בין החיים לבין הספרות.
זליגמן גומא את העיר ברגליו, עסוק באובססיה לאנְיה, גרושתו ואם בנו היחיד, מיטלטל בין עבודות דחק בתחום הסִפרות, ומתעקש לכתוב יצירת ספרות חדשה. רות, שכנתו המבוגרת, טוענת שהספר שהוא כותב הוא בכלל פרי יצירתה, אך זליגמן רואה בה דמות שהיא פרי דמיונו, רכיב במכונה שברא.
אני גוף. אני יד, אני ירך, אני ראש, אני תנועה בלתי פוסקת. אני נח את התנועה, מובל בתנועה, מוליך בה. אני שָׁד נפול, אני תחת זקור, אני זין.
יש לי תשוקות. אין לי תשוקות. אני רוצֶה להפתיע את העולם, אני רוצה שהעולם יכרע ברך בפניי. אני שם זין על העולם.
מילדות לבגרות לזִקנה למוות. כמה בנאלי. אני רוצה להיות בנאלי. להיעלם בתוך הכלל, להיות אחד מיני רבים. זה בדיוק מה שאני. שכיח עד כלות.
