הדפסה מחודשת לקלסיקה של ספרות הבלש הישראלית - ספרה הראשון של בתיה גור, שראה אור ב-1988 והיה הראשון בסדרת ספרים שבה פקד מיכאל אוחיון, אשר נטש קריירה אקדמית מבטיחה ועבר לשרת במשטרה, מפצח תעלומת רצח וחושף תוך כדי חקירה עולמות סגורים של ההוויה הישראלית בתחומים שונים (חוג לספרות, קיבוץ, תזמורת ועוד).
ברצח בשבת בבוקר אוחיון נקרא בבוקרו של יום שבת חורפי למכון הפסיכואנליטי בשכונת טלביה בירושלים, שם מתגלה לו גופה של אחד מחברי המכון הבכירים. מפרטים שונים בזירה, מתברר לאוחיון מיד שמדובר ברצח, אך את זהותו של הרוצח הוא מצליח לחשוף רק לאחר חקירה מסועפת.
בספר מפגישה גור שני עולמות: את המשטרה הירושלמית על חספוסה היומיומי, ואת החברה הפסיכואנליטית – עולם בעל חוקים משלו. הקונפליקט שנוצר בין משטרת ירושלים, המזרחית ברובה, לבין עולמה המסוגר של החברה הפסיכואנליטית, שמצטיירת ככת או מסדר דתי, הוא גם חקירת עומק של החברה הישראלית.
שנים תעבורנה, ידע שלמה גולד, עד שיוכל להחנות את מכוניתו בפתח המכון בלי שיחוש שיד קרה אוחזת בלבו. לפעמים חשב אפילו שכדאי היה שהחברה תשנה את מקום מושבה ובלבד שלא ייאלץ לחזור ולחוש את החרדה הזאת שוב ושוב. הוא חשב גם על האפשרות לבקש אישור מיוחד לטפל בפציינטים במקום אחר, אבל מדריכיו סברו שעליו להתמודד עם הסיטואציה התמודדות פנימית, שלא באמצעות שינויים טכניים.
בתודעתו הדהדו עדיין דבריו של הילדסהיימר הזקן שאין מדובר בבניין; לא הוא הגורם לחרדות, אמר הזקן לגולד, אלא רגשותיו ביחס לארוע. גולד שמע את המילים כפי שנהגו, במבטא היקי הכבד, בכל פעם שהתקרב לבניין מאז אותו יום. בעיקר חזר ושמע את המשפט בדבר ההתמודדות, שצריך שתהיה עם רגשותינו ולא עם קירות האבן.
מובן, אמר אז הילדסהיימר, שיש לזכור שמדובר באנליטיקאית שלו, של גולד, ״ואולי כדאי דווקא להפיק את המקסימום מהקשיים,״ הדגיש הזקן ותלה בו את עיניו הנבונות בשאלה. אבל שלמה גולד, שהיה בזמנו גאה כל־כך על שניתנו לו מפתחות הבניין, לא יכול היה עוד להיכנס לחדרו במכון בלי שייתקף חרדה.
