מתרגשות עם ספרה הראשון של העיתונאית והשדרנית דפנה לוסטיג – סיפור שמספר אמת על התבגרות, פחד, כסף וגוף; סיפור על משפחה, צער ואהבה.
יש לך הכול הוא ממואר חשוף של בת שהופכת מילדה ונערה לאישה צעירה בצל אביה הדומיננטי, פצוע מלחמה המרותק לכיסא גלגלים. הוא גם סיפור על שלוש אחיות ועל אם שמחזיקה סיפור אחר. סיפור על התבגרות שלא נגמרת, על סודות וסליחה שמגיעה באיחור.
כתב על הספר יונתן שגיב:
קראתי את הספר הזה באיבחה. הוא כתוב בפרוזה קצוצה וישירה, הוא צולל ללא מורא אל הסבך של יחסיהם הקרובים והייחודים של אב מבוגר ונכה ובתו הקטנה שלומדת ממנו להסתער על כל מה שהחיים מציעים ותוך כדי מבינה מה זה אומר להיפצע מהקוצים שמסתתרים בתוכם, מהסודות המודלקים, מהפצעים שמסרבים להגליד. בתוך ההווה הכה פצוע של ישראל, זה ספר שמנתץ את הרצון שלנו, או לפחות את שלי, להתפתות להאמין שכל עוד "רק" נפצעת בשירות המדינה, כל עוד לא חס וחלילה מתת, אז הכול בסדר והפרק נסגר. יש פציעות שמחלחלות עמוק במורד הדורות וגם על זה דפנה כתבה עם כל האומץ הסוער שלה.
הדלת המסתובבת רחבה, והוא עובר בה עם כולם. לא דרך חדרי נגנים שטופים באורות לבנים, לא במעליות ספקים, לא מדלתות אחוריות ומטבחים. באחוזה, חדרו של אבא אינו שונה בדבר מחדרים אחרים. אפילו דלת האמבטיה נשארה עומדת על ציריה. כיסא גלגלים עובר בלי בעיה. כל הפתחים באחוזה רחבים, החדרים נגישים, רמפות מוצבות בכל קומה. אפילו את הדבר שהכי מעליב אותו, אוכל תפל, אבא אוהב באחוזת הבריאות והספא. באחוזה, גם הקינואה נגישה.
