מהדורה מחודשת (2025) לספרה השני של הסופרת, השחקנית והתסריטאית אדוה בולה, מחברת דברים שאני יודעת על ר' (הקיבוץ המאוחד, 2012) והחדר הדרומי (כתר ספרים, 2024).
שש נובלות המתרחשות בבריכה עירונית קורעות את המסווה הבורגני מעל פצעי הנפש וחושפות אותם: את פחד המוות והפחד מהחיים, את הכמיהה לאהבה, להכרה ולשייכות, ואת הניסיון הנואש להפיג את הבדידות האורבנית.
הם באים כמעט מדי יום, המנויים בבריכה עירונית, מהנהנים לשלום, מחכים יחד בתור למסלול, שוחים זה לצד זה. עבורם החמצן נמצא מתחת למים. המפגשים האקראיים בינהם משפיעים על מהלך חייהם: המלבישה שפוגשת על שפת הבריכה את אשתו של המאהב שלה; הצעירה שצריכה לעבור ניתוח מורכב, שואבת כוח משיחת מלתחות; ומציל הלילה מתאהב באישה שמפקידה בידיו את הנייד שלה בזמן שהיא שוחה. גיבורי הנובלות חיים בתחושת בדידות, ולא במקרה בחרו לעצמם ספורט אישי, אך הם לא הביאו בחשבון שבבריכה, לעיני זרים גמורים, הם מתפשטים מבגדים, תארים והגנות ונותרים עירומים ופגיעים.
מתוך הסיפור מסלול פרטי:
"אפשר לחיות עם זה?" שאלתי.
הרופאה אמרה שכן. שברוב המקרים כן.
"וללדת?"
"זה תלוי," היא אמרה. "צריך לראות קודם כול שהווסת שלך תחזור, וזה עוד מוקדם לדעת."
היא ביקשה שאשלים את בדיקות הדם.
כמה דקות קודם קיבלתי במייל את תוצאות בדיקות הדם. אף פעם לא אהבתי ביטויים ציוריים מדי, אבל כשחיפשתי בגוגל מה משמעות התוצאות, הטלפון באמת נפל לי מהיד, לא הייתי מסוגלת לאחוז בו. רגע אחר כך היא התקשרה. היא אפילו לא היתה הרופאה שלי, הייתי אצלה פעם אחת ויחידה, שבוע קודם לכן, וסיפרתי לה שאני סובלת מהזעות איומות בלילה.
