רומן אפי, שמשתרע על פני שנים רבות וארבע יבשות, וכתוב בשפת ייחודית היונקת מספרות החוכמה אך גם מן הדיבור היומיומי, ובמרכזו מאוריסיו – תלמיד חכם שעזב את כל אשר היה לו ויצא מארץ ישראל לסאו פאולו לשמש בה מורה.
מאוריסיו, יהודי נודד, עובר את מחצית העולם ונקרע בין עבר להווה, בין חידוש למסורת, בין מערב למזרח. הוא מחפש לחרוש תלם משלו, אך האדם הוא גם תבנית המקומות שמהם בא, וגיבור הרומן נושא עימו גם את זיכרונות משפחתו, יהודים בני המגרב, שראשיתם שנים רבות לפני שבא לאוויר העולם.
"הנה אמריקה אחרת. ואולי תבל כולה היא אחרת, זרה, חדשה ועתיקה, ברומן הזה, הרשו לי לומר ברומן הנפלא הזה", כתבה עורכת הספר, יערה שחורי. "זהו סיפור שמסופר כמעט בניגוד לכללי הרומן, אם ישנם כאלה, ודווקא בשל כך המעשה הספרותי של סוויסה הוא קריאה מחדש ברומן, כז׳אנר, כמקום לגילוי עצמי. העצמי כנושא בחובו את הריבוי, את הרבים [...] משה סוויסה כותב יהודים נודדים, כותב מאות שנים ורגעים ספורים, מדקדק בקוצו של יו״ד ואז קופצת לו הדרך. וגיבורו מאוריסיו, מתלבט, שואל, מתנצח, מתנער ותמיד בכל שמותיו הוא-הוא. זה רומן שבשורת הפתיחה מופיעה המילה 'תליסר' וממנה והלאה נפרש סיפור של נדודים, פוליטיקה, חברות, קמעות, מיתות משונות ומחשבה צרופה".
שמיים זרים הוא הרומן השני של משה סויסה – רב, סופר ועיתונאי יליד מרוקו, המתגורר היום בארצות הברית, מחבר העילוי (אבן חושן, 2020).
בחלוף תְּלֵיסַר ימי בְּעָתָה וטלטלת נפש, שהניעו את רוחו לסירוגין מייאוש עמוק לתקווה גדולה ולהפך, הבין סֶנְיוֹר טוּבְיָה סַגִּי נְהוֹר כי מכל תשע מאות ושלושה מיני המיתות המשונות שהופקדו בידיו, מנוי וגמור עם שר המוות לִבְרור למַייקל גרוֹס שׁתום העין את המיתה הקשה שבכולן, ומיהר להזעיק מירושלים את מְטיל הכסף הפִּלאי.
איש הקשר הטלפוני לא היה איש בשורה. "בשעה זו ממש," הבהיר לטוביה בקול מונוטוני, כאילו קרא מתוך הכתב, "המטיל עושה את דרכו לעבר בית החולים המלכותי במלבורן, משם יישלח לבית החולים סַן ז'וֹזֶף שבמרסיי, ורק אז אפשר יהיה להחישו לעבר בית החולים האוניברסיטאי על שם יוּליסֶס סימפסון גרַנט שבפילדלפיה." טוביה סגי נהור ניסה להבהיר כי השעה דוחקת והבטיח להכפיל ואפילו לשלש את עמלת הטִרחה אם יחול שינוי בלוח הזמנים של פיסת המתכת הקסומה, אבל הקול שבקצה הקו השיב לו בגערה מרומזת כי המְטיל מֵשִׂיחַ אילמים, פוקח עיוורים ומקיץ נרדמים, מיטיב לרעים ולטובים, ואין לפניו לא עוולה, לא משוא פנים ולא מיקח שוחד.