נקמה מתוקה בע"מ

לא היה לו מושג מי זה אדולף, והוא מעולם לא שמע על האימפריה האוסטרו־הונגרית. הוא גם לא היה צריך לדעת. הוא היה מְרַפֵּא עממי בכפר נידח בסוואנה האפריקאית. הוא השאיר אחריו עקבות כה מועטים באדמה האדומה, עתירת הברזל, עד שאף אחד כבר לא זכר את שמו.
הוא היה בעל יכולת בתחום הריפוי, אבל שִמעם של כישוריו לא יצא מעבר לעמק שלו, כפי שגם לא גונבו לאוזניו האירועים שקרו בעולם. הוא חי בצניעות. מת מוקדם מדי. למרות יכולותיו הוא לא הצליח לרפא את עצמו כשהיה בכך צורך של ממש. קבוצה קטנה אך נאמנה של מטופלים התאבלה עליו.
בנו הבכור היה בעצם צעיר מכדי לרשת אותו, אבל כך התנהלו הדברים, כך היה מאז ומתמיד, וכך יהיה.
היורש, רק בן עשרים, היה בעל מוניטין משמעותיים עוד פחות מאלה של אביו. הוא ירש את היכולת היחסית של אביו, אבל ללא שמץ ממזגו הנוח. הסתפקות במועט עד סוף חייו לא הייתה בשבילו.