הסופר, המחזאי, העיתונאי והפילוסוף אלבר קאמי חוגג את כלולותיו עם נופי מולדתו, אלג'יריה, ועריה השוכנות לחוף הים התיכון. במאמרים פיוטיים ובכתיבה חושנית, הכוללת תיאורי נוף וזכרונות, הוא מתאר את אהבתו לאלג'יריה, לטבע שבה, לערים העתיקות והחדשות, לקיץ ולים התיכון.
ברשימותיו מהרהר קאמי במשמעותו של עצם המושג "ערים", עוסק ביופי ובאהבה כדברים העומדים בפני עצמם, מקבל בשמחה את המזג הים תיכוני הלטיני, ודוחק בנו למצוא בכחול השמים, בזוהר הים ובבוהק השמש את התשובה לכל שאלותינו.
