לגיבור הרומן של מתן חרמוני אין נשמה של פושע, והוא לא מתכוון לעשות שום דבר קיצוני. אבל אחרי שהוא מתאושש מהרפתקת סמים במזרח בזרועותיה של בחורה בעלת אמצעים ומוכר את עבודת הסמינר הראשונה באוניברסיטה, קול קטן לוחש לו שאולי הוא עלה על משהו.
הוא פותח במיזם עסקי שמתיימר לתרגם את הידע העקר וחסר התכלית שנרכש בפקולטות המתפוררות למדעי הרוח לסחורה שאפשר למכור בעד כסף. יותר ויותר כסף. לפני שהוא מצליח להסביר לעצמו מה הוא בדיוק מוכר, הוא מוצא את עצמו במרכזה של אימפריה חובקת סניפים וארצות. אבל כמה זמן יעמוד גורד שחקים שנבנה על יסודות של אוויר?
מחר אני יוצא מזה הוא קומדיה שחורה מאת מחבר שפילפוגל, שפילפוגל, המצייר דיוקן חסר רחמים של הרגע שבו אנחנו חיים, ומספר באמצעות עלילה עסיסית של השחתה על גלגולה של הרוח בעולם שכולו חומר.
כשהסמים החלו לפעול היינו ממש על הקו שתחם את פאתו הצפונית של מגרש הכדורגל. כשאני מנסה לשחזר לעצמי את החוויה ולהבין אותה, אני חוזר דווקא אל תקליט שהיה לי כשהייתי בן ארבע, אי אז במחצית הראשונה של שנות השבעים של המאה שעברה, 'פילון בבר'. מי שזוכר זוכר, מי שלא זוכר, זה לא כל כך משנה. כך או כך, ממש בפתח התקליט, חיים יבין, הקריין, מזמר שם בבריטון עמוק: שתיים ועוד שתיים הם ארבע, ארבע ועוד שתיים הם שש, אבא של אבא הוא סבא. פיל בלי ראש, הוא טיפש. מי שזוכר כבר בטח מזמר לעצמו, אלף עצים זהו יער, שמן ונחמד הוא הפיל. ומי שלא, זה באמת לא משנה.
