לאחר הצלחת כולם במשפחה שלי הרגו מישהו חוזר אלינו הסופר והקומיקאי בנג'מין סטיבנסון עם מותחן מקורי נוסף, שגם הוא מחווה משועשעת לאוהבי/ות ספרות הבלש הקלסית.
גם בו אנו פוגשים את מחבר ספרי המתח ארנסט קנינגהם, המסכים הפעם להשתתף עם סופרים נוספים בפסטיבל כותבי מותחנים שמתקיים על רכבת שחוצה את יבשת אוסטרליה. הוא נחוש להראות לכל העולם שהוא יודע גם להמציא עלילות מתח מעולות, לא רק לתעד את המציאות.
אבל כפי שכבר קרה לו בעבר, נראה שהמציאות שוב עולה על כל בדיון: ששת סופרי המתח שנוסעים ברכבת הופכים במהרה לחמישה סופרי מתח - או חמישה מומחים לביצוע פשעים – וגופה אחת. מי יפתור את התעלומה הפעם?
אני חושש שתשובתי בעניין פרולוג היא לאו מוחלט. אני יודע שזה נהוג במותחנים, כדי לשאוב את הקורא פנימה וכל זה, אבל אני פשוט מרגיש שכאן זה יהיה קצת זול.
כמובן, אני יודע איך לכתוב את הסצנה שאת רוצה שאכתוב. עין יודעת כול תתבונן בתא הרכבת ההרוס ותתעכב על סימנים של מאבק: המצעים המושלכים על הרצפה, המזרן ההפוך, טביעת היד המגואלת בדם על דלת חדר האמבטיה. ובתוך כל זה יפוזרו כמה רמזים - שלוש מילים ששורבטו במהירות ובדיו כחולה על כתב־יד של ספר, שיעמדו בניגוד לקצה האדום והנוטף של כלי הנשק - רמזים שיהיו מפתים ומסקרנים אבל עמומים כדי שלא יהרסו את המתח.
התמונה האחרונה תהיה של הגופה. נטולת פנים, כמובן. חייבים להסתיר בהתחלה מהקוראים את זהותו של הקורבן. אולי יימסר פרט קטן כלשהו, חפץ אישי כמו פיסת בגד (הצעיף הכחול או משהו, אני לא בטוח) שהקוראים יוכלו לחפש תוך כדי קריאה.
