ידיד האדמה

"צריך פשוט לקרוא, להתאהב, לבכות, לצחוק – בקיצור, לעבור את כל הטלטלה הרגשית שספרות טובה אמורה להעניק לצרכניה, ועוד לצאת מזה ברווח אינטלקטואלי גדול", כתבה ב-ynet המבקרת אריאנה מלמד על ספרו הדיסטופי של הסופר האמריקאי המקורי ת. קורגסן בויל. הספר ראה אור לראשונה באנגלית בשנת 2000 ובעברית ב-2004 בתרגום דן דאור - ועכשיו במהדורה מחודשת (2025), בשנה שבה מתרחשת עלילת הספר, כשהתוצאות הצפויות של ההתחממות הגלובלית, על פי בויל, היו לעובדה, וכמעט כל מיני היונקים, הציפורים, הדגים והצפרדעים נעלמו מן העולם.

טיי טירווטר, חצי אירי-קתולי וחצי יהודי, בן 75, הוא שומר חיות המחמד של אליל פופ מזדקן – צבועים, תנים, חזירי יבלות, שועלה וגם שלושה אריות. ביום מבול אחד, כמו כמעט כל יום בקליפורניה שנעלמת והולכת בתוך עננים, מגיעה אליו אנדריאה, אשתו האהובה לפני שלושים שנה, שחיברה אותו בעבר למאבק האקולוגי ויחד ניסו להציל את כדור הארץ.

על סושי שפמנונים וסאקה קליפורני הם מחזירים אותנו לימי הזוהר שלהם, כשהיו אדם וחווה בשמורת טבע, הוא חיבל בציוד כבד והיא כינסה המונים למחאה נגד הרס הסביבה, ובתו סיירה קיננה בעץ סקוויה ענקי כדי למנוע את כריתתו. טירוור מתבונן בחמישים שנותיו כאדם בוגר ומנסה להסביר לעצמו איך לעזאזל קרה מה שקרה עד 2025.

בידיד האדמה בויל יצר, כדברי אריאנה מלמד, "כאוס מרהיב ורוחש של יצרים ופוליטיקה, גחמנות ואידאלים, אהבה ועוינות, שועלים ונמלים, שכולם צריכים ללמוד להתקיים באמריקה הפוסט-טראומטית בימים ובשנים אחרי שהגשם ימחה את לוס אנג'לס מעל פני האדמה".