כל סיפורי הסופר צבי פרייגרזון (1900- 1969), הסופר העברי האחרון שכתב עברית בברית המועצות, פרי מחקר ועריכה של פרופ' חגית הלפרין, שערכה את שירי העת והעיתון של אלכסנדר פן.
בדומה לגיבורו של מנדלי מוכר ספרים בספרו מסעות בנימין השלישי, גם במסעות בנימין הרביעי משוטט הגיבור בעיירות ישראל. הוא מספר על תהליך ההכחדה של התרבות היהודית בזמן המהפכה הרוסית, בזמן השואה ועם כינון שלטונו של סטלין. לצד זה, שום תחום אנושי אינו זר לסיפורי פרייגרזון, ורבים מהם עוסקים בנפתולי האהבה, בהתבגרות, ביופי ובכיעור, בקשיי פרנסה, בחולי ובבריאות, ביחסי יהודים וגויים. בשנת 1949 הואשם פרייגרזון בפעילות אנטי-סובייטית, נדון לעשר שנים במחנות הסגר ושוחרר לאחר מות סטלין. פרייגרזון חי חיים כפולים: בגלוי היה מדען שעסק בחקר פחם האבן ופירסם ספרים ברוסית בנושא זה, ובסתר - סופר עברי שסיכן את חייו כדי להמשיך ולכתוב עברית. למרות שחי מאחורי מסך הברזל, הצליח פרייגרזון לכתוב את סיפוריו בעברית עשירה, הנסמכת על המקורות ורוויה חידושי מילים ושימושי מילים בלתי שגרתיים.באמצע הסמטה השוקטה הזדקר בית גבוה, המעון הכללי של הסקובנטים. עם ערב היו נפתחים כל החלונות, שברי ניגונים וקולות היו מסתננים מקרבו של הבית אל הסמטה המשותקה — צלילים של חדווה, שירי מולדת נוגים. היה מקפץ רוח ערב מעלעל בשלדי הלבֵנים, שהיו שטוחים כל היום כלפי החמה לשם ייבוש, מהַפֵּך בעצלות דף של ספר פתוח, מביא איתו ריח פרחים וצלצול פעמונים. עיתים היתה דלת החוץ נפתחת וסטודנט מדובלל בלוריתו וגלוי חזו היה יוצא מן הבית, כשמטבע של עשרים קופיקות קמוצה לו בידו — אל סוכת הממכר שבקרנה של הסמטה. ניסי רבינוביץ, בעל הסוכה, היה מסתכל בו זמן מה ומפליט לאשתו בשפה רפה:
— הרי שוב אותו "הסקובנט" הקבצן זוחל! אֶ, בבקשה, בבקשה, חבר יקר — לחם?
