בית מלאכה לכתיבה הוא מדריך ידידותי לכותבות ולכותבים המבקשים להתמודד עם השאלות הפשוטות והמשמעותיות ביותר: באיזו שעה ביום הכי מתאים לכתוב? מה כותבים כשאין שום רעיון? האם מוטב לכתוב ברצף או במקטעים קצרצרים? בבית או במקומות אחרים? ואיך מתמודדים עם הביקורת הפנימית הנוקבת?
בית מלאכה לכתיבה מפרק את קשיי היומיום ומציע פתרונות פשוטים וישימים. מותר לקפל את קצות העמודים של הספר הזה, לרשום הערות והארות, ולקרוא בו בכל סדר שתבחרו. אם אתם ואתן כותבים/ות פרוזה או שירה, עיון או דוקטורט, כתבות או פוסטים - המדריך הידידותי שלפנינו יהיה חבר למסע ויסייע למצוא את הדרך הפרטית, הייחודית והחד־פעמית אל הכתיבה. בפעם הזו, אולי אפילו תצליחו ליהנות.
רוני גלבפיש היא סופרת, לקטורית, עורכת ומסייעת לכותבים וכותבות בסדנאות כתיבה, מדריך הרצאות ומפגשים אישיים. הספר הוא תמצית ועיקר השיעורים שלמדה בדרך - מהכישלונות, וגם מסופרות מנוסות, מעמיתים חכמים, מתלמידים אמיצים ומתלמידות רבות תושייה.
מי שקם הרבה לפני עלות השחר, סיקל אבנים, הפך את האדמה, חרש תלם, דישן וזרע זרעים, רדף מזיקים והציב קווי השקיה, עקר עשבים ורדף עוד מזיקים והִשקה והִשקה וקיווה בכל לב, וראה שדה של חיטה גבוהה ויפהפייה נהרס בסופה בתוך כמה שעות, יודע היטב שיש עבודות קשות יותר מהכתיבה, וגם בוגדניות ממנה.
מי שעבד במפעל טקסטיל בשכר רעב, שניצב מול מכונה אחת ועשה רק פעולה אחת ויחידה, מונוטונית, משעממת עד כדי טירוף הדעת, שחש שהמכונה מפשיטה אותו מאנושיותו, יודע היטב שיש עבודות קשות יותר מהכתיבה, וגם משפילות ואלימות ממנה.
השוואות, כבר סיכמנו בפרק שעסק בכישרון, אינן מועילות בדרך כלל. הכתיבה היא אכן מלאכה קשה ותובענית. זה נכון, ואין צורך לנצח בתחרות מלכת הקושי של המלאכות.
