ספרו רב ההשפעה של פרדינן דה סוסיר (1913-1857), אשר ראה אור בשנת 1916 וחולל מהפכה בבלשנות המודרנית. הספר גם הניח את יסודות הסטרוקטורליזם ואפשר לדור שלם של חוקרים כלוי-שטראוס, יאקובסון, לאקאן, בארת ודרידה לחשוב איתו, דרכו ונגדו, גם כשניצבו בעמדה פוסט-סטרוקטורליסטית.
דה סוסיר היה הראשון שהציע מסגרת תיאורטית העוסקת בעצם מהותו של המושא הנקרא "לשון" בשיטות שנועדו לתיאור השפות, שלא כקודמיו שהסתפקו באיסוף נתונים על תולדות הלשונות. במסגרת זו הציע דה סוסיר הבחנה ברורה בין המחקר הסינכרוני, אשר עוסק במצב הלשון בתקופה נתונה תוך כדי תיאור הַקשרים הקיימים בין תופעות לשוניות רבות במערכת הלשונית בזמן נתון, לבין המחקר הדיאכרוני, אשר מבקש לתאר את התמורות והשינויים שחלו בלשון במהלך ההיסטוריה שלה, כלומר בגלגולים ובשינויים שחלו בלשון. לצד הדברים הללו, הציג דה סוסיר אבחנות משפיעות בין לשון לבין דיבור, בין ציר פרדיגמטי לבין ציר סינטגמטי ובין מסמן (הדימוי האקוסטי) לבין מסומן (המושג), אבחנה שהניחה את היסודות למדע הסמיולוגיה. לספר מצורפת הקדמה של העורכת המדעית של הספר בעברית, ד"ר אילאיל יציב מאוניברסיטת פריז 8, ובה היא מציגה את עיקרי משנתו של דה סוסיר ואת הבלשנים המאוחרים שפיתחו והרחיבו את משנתו.לספר מעמד יוצא דופן: דה סוסיר אינו מחברו. לאחר מותו פעלו שניים מעמיתיו - שארל באיי ואלבר סשהיי - וכן אחד מתלמידיו - רידלינגר - במטרה לפרסם את הדברים. בנוסף לכך, דה סוסיר מעולם לא מונה לפרופסור לבלשנות כללית. בין השנים 1909-1911, כששימש ממלא מקום לפרופסור שפרש לגמלאות, הוא העביר סדרה של שלושה שיעורים שנתיים באוניברסיטת ז'נבה, ששמם לא ניתן היה לשינוי - ״בלשנות כללית״. בהסתמכם על רשימות התלמידים שנכחו בשיעורים (ושמספרם היה מצומצם ביותר) חיברו באיי וסשהיי (שבעצמם לא נכחו בשיעורים) את הספר שחולל מהפכה במדע הבלשנות והשפיע רבות על דורות מאוחרים יותר של בלשנים כמו גם על חוקרים בתחומים המשיקים לבלשנות כמו ספרות, אנתרופולוגיה ואף פסיכואנליזה (מתוך המבוא לספר).
