נובלה לירית

אנמארי שוורצנבאך

  • תרגום: שירי שפירא
  • איור: טליה בר
  • עיצוב: טליה בר
תיאור

לכאורה, רק לכאורה, לפנינו סיפור אהבתו החד-צדדית והנואשת של עלם צעיר ממשפחה שווייצרית עשירה ומכובדת, אשר מתאהב בברלין עד מעל לראשו בזמרת קברט בשם סיבילה. הקסם שמהלכת עליו סיבילה גורם לו להטיל ספק בערכי המשפחה המסורתיים שעליהם גדל, ועתידו ומעמדו נעשים בעיניו חסרי חשיבות.

 

למעשה, מדובר ברומן לסבי בהסוואה, ו"הגיבור בן העשרים אינו גיבור, אלא גיבורה - היה צריך להודות", כפי שאמרה כמה שנים לאחר פרסום הספר המחברת, אנמארי שוורצנבאך - דמות ייחודית בתקופתה, 1942-1908, עיתונאית, סופרת, אנטי-פשיסטית, ארכיאולוגית, תיירת נלהבת, לסבית מוצהרת ודמות מעורפלת מבחינה מגדרית, אשר מגיל צעיר סיגלה לעצמה לבוש וקוד התנהגות גבריים, בעידודה של אמה. לאחר שכתביה ראו אור מחדש בשלהי שנות השמונים של המאה העשרים, עשו אותה רוחה הבוהמית, נשמתה החופשית ומאפייניה הקוויריים לדמות קאלט באירופה, הלהטב"קית והספרותית גם יחד.  

 

הדיוקן הפסיכולוגי שיצרה שוורצנבאך בהיותה בת 23 בלבד מהדהד כמובן לחייה האמיתיים, אך הנושא של הנובלה הפיוטית הזאת הוא אוניברסלי ומציג מכשול הטמון בכל מערכת יחסים. מומלץ!

 

התרגום לעברית רואה אור בהוצאת הספרים העצמאית החדשה אפרסמון, שהקימו יואב רייס ויוֹרי מירון, בה כבר ראה אור ספרה של אריקה מאן  האורות כבים ועתידים לראות אור ספרים נוספים מהמחצית הראשונה של המאה העשרים ובאוריינטציה קווירית.

מתוך הספר

האם עולות בי תכופות מחשבות על סיבילה?
אפשר לומר שאין לי מושג, זה לא מעסיק אותי, אבל היא גם לא נשכחת ממני אפילו לרגע. כאילו מעולם לא חייתי בלעדיה. אין דבר שקושר בינינו, אך נוכחותה ממלאת אותי, לפעמים עולה בזיכרוני הריח של עורה או של הבל פיה, ואז נדמה לי שהיא חבוקה בזרועותי באמצע ריקוד או יושבת לידי, וכל שעלי לעשות הוא להושיט יד ולגעת בה. אך מהו הדבר שיכול לקשור בינינו: אותם ערבים, אותם לילות ארוכים, אותה פרידה על מפתן דלתה בדמדומי הבוקר, אותן בדידויות אינסופיות...

בעיקרו של דבר, למען סיבילה אפשר רק למות. לחיות למענה, אמרו ידידי, פירושו למחול על הכבוד.