מעבר לנהר ואל בין העצים

ארנסט המינגוויי

שם מקור: Across The River and Into The Trees

  • תרגום: שרון פרמינגר
תיאור
בסתיו 1948 שב ארנסט המינגוויי לביקור ארוך באיטליה לאחר שנעדר ממנה שלושים שנה. המפגש המחודש עם ונציה, אחת הערים האהובות עליו, סיפק השראה למעבר לנהר ואל בין העצים: זהו סיפורו של ריצ'רד קנטוול, קולונל אמריקאי פצוע מלחמה, המוצב באיטליה בסוף מלחמת העולם השנייה ומתאהב ברוזנת איטלקייה צעירה. הספר הוא מחווה שנונה, מתוקה-מרירה, לאהבה הגוברת על ההיגיון, לגמישותה של הרוח האנושית וליופיה המלכותי של ונציה, ומנגד הוא זעקה לנוכח זוועות המלחמה.
 
 
מעבר לנהר ואל בין העצים הוא הרומן הארוך האחרון שיצא לאור בימי חייו של המינגוויי. כשיצא הספר לאור ב-1950, הוא השפיע על מבקר הספרים של הניו יורק טיימס, ג'ון או'הרה,
עד כדי כך ששהוא כינה את המינגוויי: "הסופר החשוב ביותר
מאז שייקספיר".
מתוך הספר

הם יצאו שעתיים לפני הזריחה, ובהתחלה לא נאלצו לעסוק בשבירת הקרח על פני התעלה, כי סירות אחרות הפליגו לפניהם. בכל סירה, נסתר מן העין בחשיכה אך נשמע לאוזן, עמד החותר בירכתיים ואחז במשוט הארוך. הצייד ישב על שרפרף ציד שבצדו התחתון היתה קופסה ובה האוכל וכדורי הרובה שלו. שני רוביו של הצייד, או יותר משניים, נשענו על ערימת ברווזי עץ שישמשו כפיתיונות. בּמָקום כלשהו בכל סירה היה מונח שק ובו ברווזה חיה או שתיים, או ברווז וברווזה, ובכל סירה היה כלב שזע ורטט בעצבנות לקול משק כנפי הברווזים החולפים מעל בחשיכה.

ארבע סירות המשיכו לאורך התעלה המרכזית לעבר הלגונה הגדולה מצפון. סירה חמישית כבר פנתה לתעלה צדדית. הסירה השישית פנתה עכשיו דרומה, לתוך לגונה רדודה שבה לא היו מים גלויים. הכול היה קרח, שקפא מחדש בקור הפתאומי ונטול הרוח שהשתרר בלילה.