אחד הספרים המשפיעים ביותר של המאה העשרים, שבו מנתח הפילוסוף מישל פוקו את מושג האמת, וקובע כי האמת היא תוצאה של מערך הנחות ויחסי כוח, שמאפשרים ומכוננים סוגי מחשבה מסוימים בזמן מסוים. לטענתו, הכוח הוא חלק בלתי נפרד מייצור האמת, ובכל חברה ישנה "פוליטיקה של אמת" שתוצאתה קובעת מה ייחשב אמיתי ומהם ההליכים הלגיטימיים להגיע לאמת זו.
בלפקח ולהעניש, שראה אור בצרפתית ב-1975, מנתח פוקו את מקורותיו של בית הכלא המודרני בראשית המאה ה-19. התפתחות זו, הוא טוען, נבעה מהצורך של חברה מתועשת בשיטות יעילות יותר של שליטה חברתית, הכוללות לוחות זמנים לפעילות ומערכות פיקוח.
לטענת פוקו, בית הכלא המנרמל - באמצעות סיווג, רישות, פיקוח, בחינה, הערכה, דירוג ותגמול של העבריין - הוא עוד ביטוי של שיטת משמוע שהופיעה בראשית המאה ה-19 והיתה לתופעה חברתית כללית במוסדות שונים - בית הספר, בית החולים, המפעל, הקהילה, המשטרה וכיוצא באלה. בכולם התאפשרה בקרה של בני אדם, נורמטיביים וחריגים, והפעלתם כרצון הממסד בלי להיזקק לאמצעי פיקוח וכפייה קשוחים.
הצורך בענישה ללא עינוי מנוסח תחילה כזעקת לב או טבע נזעם: אפילו ברע שברוצחים, דבר אחד לפחות יש לכבד בשעה שמענישים - ה'אנושיות' שלו. יבוא יום, במאה ה-19, שבו 'אדם' זה, המתגלה בפושע, ייעשה למטרת ההתערבות הפלילית, האובייקט שהיא מתיימרת לתקן ולשנות, שדה לשורה ארוכה של מדעים ופרקטיקות משונות - 'שיקומיות', 'קרימינולוגיות'.
