כותרת משנה הינו אוסף עשיר של כתבותיו של ארנסט המינגוויי מתחילת דרכו כעיתונאי צעיר, דרך התפתחותו ככתב זר והבשלתו לעיתונאי מנוסה. האוסף פותח צוהר לעולם
ששימש רקע לרומנים של אחד הסופרים האמריקאיים הגדולים של כל הזמנים.
באמצעות כתיבתו העתונאית מספק המינגוויי עדויות חיות לאירועים ודמויות שעיצבו את המאה העשרים: הוא כותב על האינפלציה בגרמניה לאחר מלחמת העולם הראשונה ועל החיים באיטליה הפשיסטית, מצטרף לכוחות האנטי פשיסטיים
במלחמת האזרחים בספרד, לנחתת אמריקאית בפלישת בעלות הברית לחופי נורמנדי, לגיחת הפצצה בריטית מעל שמי גרמניה והוא העיתונאי האמריקאי הראשון שנכנס לפריז המשוחררת -
כל זאת לצד תיאור חיי הבוהמה האמריקאית בפריז, מפגשים עם תיירים אמריקאיים בשוויצריה, מסעות דיג וציד בפלורידה,
קובה ואפריקה.
הקו המפריד בין כתיבתו העיתונאית של המינגוויי לכתיבתו הספרותית אינו חד. כתבותיו מצביעות על הבנה בפוליטיקה ובכלכלה, ועל יכולת ניתוח של אירועים, אולם הן כתובות ביד אמן שאנו מכירים מכתיבתו הספרותית. גם אם לפעמים הקל ראש בנוגע לעובדות, המינגוויי נתן קול להשפעה הרגשית של האירועים ההיסטוריים על האנשים שלקחו בהם חלק, והתמונה הכללית שצייר היתה מלאה, ברורה וצלולה. מכאן ניתן להבין מדוע כתיבתו העיתונאית המיוחדת של המינגוויי נתפסת עדיין כרעננה וחיונית.
גילוח חינם
טורונטו סטאר ויקלי, 6 במרס 1920
"ארצם של בני החופש ומולדתם של האמיצים" הוא ביטוי שנאמר על ידי אזרחים מסוימים ברפובליקה שמדרום לנו, כשהם מתכוונים לארץ שבה הם חיים. הם אולי אמיצים, אבל אין שם שום דבר חופשי. ארוחות חינם זה משהו שכבר מזמן נעלם, וכשאתם מנסים להתקבל ל"בונים החופשיים" נאמר לכם שיהיה עליכם לשלם שבעים וחמישה דולר.
ביתם האמיתי של בני החופש והאמיצים הוא בית הספר לסַפָּרות. שם הכול חופשי. ועליכם להיות אמיצים. אם אתם רוצים לחסוך 5.60 דולר לחודש על תגלחות ותספורות, לכו לבית הספר לספּרות, אבל אל תשכחו להצטייד באומץ הלב.
כי ביקור בבית הספר לספּרות דורש קור רוח וגבורה רבה, כשל אדם הפוסע בעיניים פקוחות אל עבר המוות. אם אינכם מאמינים, לכו למחלקת המתחילים של בית הספר לספּרות והציעו את עצמכם לגילוח חינם. אני עשיתי זאת.
ברגע שנכנסים לבניין נתקלים במספרה מאובזרת לעילא בקומת הכניסה. כאן עובדים התלמידים שעומדים לסיים את לימודיהם. גילוח עולה חמישה סנטים, תספורת - חמישה־עשר.
