לאחר שאזל מהמדפים, חזר אלינו בשבח הדברים החולפים, בו עומד המשורר ישראל אלירז מול פלא העולם היומיומי, מול כל מה שאנו רואים, שומעים, חווים, אוהבים. כל זה מתרחש בחמשת פרקי היום השונים, מן הבוקר ועד מאוחר אחרי חצות. ספר עשיר ודחוס ברגש ובמחשבה, מבריק בסגנונו המובהק של ישראל אלירז, חתן פרס ביאליק לשירה לשנת 2008.
ארז שוייצר על הספר:
בשבחי הדברים החולפים הוא במידה רבה סיפור של כישלון, כישלונן של ההכרה ושל הלשון ושל הפילוסופיה ושל המיסטיקה להכיר את העולם בצורה מוחלטת ומספקת. האם יש להבין מכך שזהו גם כישלון ספרותי? מובן שלא. להיפך. גם בלי לכבוש את היעד, הוא מוליך את הקוראים במסע שירי עשיר ומרגש, שמפעמת בו תשוקת הגות עזה ולשונו בהירה ורעננה מאוד. יתרה מזו, בשבח הדברים החולפים הוא בעצמו אובייקט מוצלח מאוד להתבוננות ולהרהור. הרי לא רק בטבע נגלה הפלא דרך "רכב מיתי ממוזער, הנמלה". גם במלים זה קורה. "גל אבנים/ הוא ביטוי מכושף", כתב, למשל, אלירז.
מה אני מבין כשאני מתחיל
להבין את החולף
את טבעו הפגיע של הרגע הפלאי
את הסיכון שלוקחות המילים
העומדות מול הדברים
עם ידיים ריקות?
****
אני חושב שמשהו יקרה בקרוב
וחשבתי לספר לך על כך
אם זו אינה ידיעה מרעישה
זה משום ששכחנו את פלא
היותנו בתוך העולם
