פרננדו פסואה, מגדולי המשוררים במאה העשרים ובכלל, ניסה להיות אלוהים. הוא לא הסתפק בחיים שניתנו לו. הוא ברא הטרונימים כמו אלברטו קאיירו, ריקרדו רייש ואלוורו דה קמפוש – מחברים בדיוניים ולהם חיים, דעה וסגנון משלהם – והתקיים גם דרכם, בכוונה להערים על הגורל.
למילה מציאות אין משמעות: מניפסטים מספק הצצה ראשונה בעברית לגורמים הספרותיים, הפילוסופיים והנפשיים שהניעו את פסואה לכפור במציאות ולחיות את חייו כריבוי.
תרגם מפורטוגלית, מאנגלית ומצרפתית: ארז וולק
אני מבקש להיות בורא מיתוסים, המסתורין הגבוה ביותר שמישהו המשתייך לאנושות עשוי לחולל.
