"שנים ארוכות חייתי בהרגשה שאיני יכול להביע במילים את שפת לבי. ייתכן שזו הסיבה שהניעה אותי להתחיל לצלם", כותב צלם העיתונות נינו הרמן בפתח ספר הביכורים שלו, הר הרוח - ספר אמן ובו שירים וצילומים.
"ספר האמן שלפניכם", כותב הרמן, "משלב בין שתי השפות: שפת המילים ושפת המראות, ומקור שתיהן בשפת הלב. השירים והצילומים שבספר נולדו בשני העשורים האחרונים, לאחר מותו של בני, יאיר. הדיאלוג ביני לבין יאיר עדיין לא תם, ואני מודה על נוכחותו בחיי. דרך הכתיבה והצילום אני ניגש אל הכאב ומתמיר אותו ליופי. זו דרכה של האמנות להמשיך ולחולל חיים".
כותבת עורכת הספר, הדס גלעד:
[...] נינו הוא קודם כל צלם. הייתה לו קריירה מרהיבה כצלם עיתונות, וממנה המשיך אל הצילום האמנותי בהצלחה רבה. תצלומי הטבע בהר הרוח הם פן נוסף ביצירתו, פן נפשי שבו הוא שב אל זירת הכאב הגדול של חייו, מקום שמסמל אובדן ושאלה, ולצד זה, מקום שהוא גם הדרך הביתה במובן הקונקרטי ביותר. הר הרוח הוא בדרך לנטף, היישוב שנינו גר בו ושותף בהקמתו. הכתיבה הגיעה בשלב מאוחר יותר בחייו. אחרי מות בנו יאיר, היא הייתה נחוצה לו ככלי ביטוי נוסף. השירים בספר הם דלת פנימה - אל התהליך העמוק של עיבוד האבל, שאולי תמונות בלבד אינן יכולות לו [...] הספר הר הרוח נוגע בעומק הכאב, אך אינו ספר שכול. הוא גם ספר הלל לחיים ולטבע.
בְּשִׁבְעַת הַיָּמִים הָיָה אוֹר
עַכְשָׁו רַק כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה.
זֶה שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי
נִצָּב בְּעֵין הַשֶּׁמֶשׁ
מַבִּיט אֶל יָמָיו הַמֻּקְדָּמִים.
פַּעַם הָיָה כָּאן שְׁבִיל, טִיּוּל שָׁלֵם.
עַכְשָׁו הַנּוֹף דּוֹאֵב.
אֶחְזֹר אֶל הַדִּמְיוֹן
אֶל שְׁלַל הִשְׁתַּקְּפוּיוֹתָיו.
