סבא דודי, האדריכל, מבין שגם בשמיים יש מי שזקוק לבית, ומחליט שאת הבתים הוא יבנה מעננים. אבל מה הוא הבית? והיכן הם אותם אהובים שהלכו מאיתנו והשאירו אותנו עם זכרונות ותחושה של געגוע?
סיפור על מי שהלך מאיתנו אבל אורו ממשיך ללוות אותנו, מאת תמי שלסקי נחלון עם איורים של תמר טל-אל. הספר ראה אור בהוצאה עצמית בעזרת פרויקט מימון המונים, פונה למי שאיבד אדם אהוב ורוצה להרגיש אותו קרוב, ומוקדש לאבא-סבא דודי שלסקי, "שהבית שלו הוא כאן על הארץ אבל רוחו מרחפת בין עננים".
הוּא הִתְכּוֹפֵף אֲלֵיהֶם, וְתוֹךְ כְּדֵי לִטּוּף הֵבִין שֶׁגַּם בַּשָּׁמַיִם יֵשׁ מִי שֶׁזָּקוּק לְבַיִת.
"אַךְ מִמָּה אֶבְנֶה אוֹתוֹ? כָּאן אֵין פְּלָדָה וּבֶטוֹן, וְגַם לֹא כְּלוֹנְסָאוֹת וְטִיחַ," אָמַר לְעַצְמוֹ וּלְכָל מִי שֶׁהִקְשִׁיב.
"אֲנִי יוֹדֵעַ!" אוֹרוּ עֵינָיו. "בַּשָּׁמַיִם אֶבְנֶה בָּתִּים מֵעֲנָנִים."
