האם מתכונת ליל הסדר היא המצאה יהודית? מה מקור הזיהוי בשבועות בין חג הקציר החקלאי לחג מתן תורה הדתי? מדוע לוקחים בסוכות לבית הכנסת ארבעה מיני צמחים? ומה מקור הנרות בחג החנוכה? תשובות מקוריות ומרתקות לשאלות אלה ורבות אחרות בספרו של ישי רוזן־צבי, החושף רבדים עמוקים, דרמות אדירות ומקורות מפתיעים, המסתתרים מאחורי המסורות המקובלות של חגי ישראל ומנהגיהם.
בספר מתחקה המחבר אחר מקורות קדומים, וחושף כי במאות השנים שלפני חז"ל, ואף בזמנם, סופרו על חגי ישראל סיפורים אחרים - מגוונים יותר, פראיים יותר, פתוחים לעולם הרחב - השונים ממה שלומדים כיום בגנים ובבתי הספר.
בראיון עיתונאי הסביר המחבר: "אני לא עוסק בשאלות כמו מה היה באמת, האם יציאת מצרים התרחשה או לא. אני מחפש אחר הרבדים הקדומים של החגים לא משום שזהו 'המקור', אלא כי שם נחשפים ממדים נוספים במסורת. וככל שהממדים צבעוניים יותר, יוצאים יותר מן הכלל, כך הם היו מועדים יותר לשכחה בדיוק בשל נועזותם".
חוקר התרבות היהודית פרופ' ישי רוזן־צבי הוא ראש החוג לפילוסופיה יהודית ותלמוד באוניברסיטת תל אביב ועמית מחקר במכון שלום הרטמן בירושלים.
לפני שנים, כשאחת מבנותיי היתה בכיתה א' או ב', היא חזרה הביתה באחד מימי יוּני ושאלה אותי: ״אבא, מי רצה להרוג את היהודים בשבועות?״ נדרשו לי כמה רגעים להבין שהם למדו על חג הביכורים, ולאחר שלימדו אותה על אנטיוכוס בחנוכה, על המן בפורים, על פרעה בפסח, ואז על יום השואה ויום הזיכרון ויום העצמאות, הופיע פתאום מין חג מוזר זה, שבו אוכלים מאכלי חלב, מקשטים את הכיתה בשיבולים ואין אף סיפור על ישועה מהאויבים המפחידים. שני דברים התבהרו לי אז: ראשית — למעגל השנה יש תפקיד מפתח בעיצוב התודעה היהודית שלנו, החל מהגן ובית הספר. ושנית — יש מרחק עצום בין האופן שבו מספרים את סיפורי החגים אצלנו ובין מה שאני, כחוקר ספרות יהודית, לומד ומלמד על מקורותיהם. מאז מקננת בי השאיפה לספר את סיפור החגים באופן שונה מזה שבו מספרים אותו במערכת החינוך.
