איך הם עושים את זה? או במילים אחרות - מהו סוד ההצלחה של פיקסאר, אחת מחברות האנימציה המצליחות והמשפיעות בעולם, ומה אפשר ללמוד מתורת הסיפור הייחודית שלה לא רק בעולמות היצירה והתוכן, אלא גם בזירות עסקיות ושיווקיות?
תשובה מרתקת לשאלה ב-166 עמודי אמנות הסיפור של פיקסאר מאת דין מובשוביץ, המציע מבט מעמיק אל תהליכי היצירה והכתיבה שהובילו לסדרת הצלחות חסרת תקדים בראשית המאה ה-21, עם סרטים כמו נמו, רטטוי, למעלה, הקול בראש, צעצוע של סיפור 3 ועוד.
הספר חושף את הדרך ששיכללו אנשי פיקסאר ביכולת לרגש אותנו, מציג את העקרונות והשיטות שפיתחו ביצירת סיפורים קולנועיים מורכבים המדברים אל קהלים בכל גיל, ובוחן אילו כלים נוכל לאמץ כדי ליצור את מה שכולנו משתוקקים/ות לו - סיפור טוב, מרגש ומטלטל שנוגע בלב.
דין מובשוביץ, יליד ישראל, הוא תסריטאי, מרצה וסופר המתגורר בניו יורק.
מתוך פתח הדבר למהדורה העברית:
כאשר ״אמנות הסיפור של פיקסאר״ ראה אור לראשונה באנגלית, ראיתי בו ספר שמיועד לתסריטאים, כותבים ואנימטורים בתחילת דרכם. ואכן, הספר אוּמץ בחום בקרב בתי ספר לקולנוע ואנימציה ברחבי העולם, מפיקים ויוצרים רבים, ולפחות זוכה אוסקר אחד. אבל הופתעתי לגלות שהוא זכה גם לתשומת ליבם של אנשי שיווק והייטק, אנשי עסקים ואפילו מסלולי MBA. כך התבהר לי, שאוריינות הסיפור היא מיומנות מהותית עבור כל אחד ואחת, גם מחוץ לתחום הקולנוע המקצועי. פיקסאר מציגים מודל סיפורי שימושי במיוחד, שכן היכולת לרגש מהותית לאמנות הסיפור. מחקרים מראים שוב ושוב עד כמה כולנו מוּנָעים על ידי רגשות, גם בקבלת החלטות ״רציונאליות״ לכאורה (החל באיזה מותג שמפו נקנה וכלה בבחירת המפלגה שנצביע לה), ועד כמה סיפורים שמצליחים לעורר אותנו רגשית, אפקטיביים יותר בלהניע אותנו לפעולה. כמעט כל מי שמדבר מול קהל, שואף לא רק למסור מידע, אלא גם לגעת בלב קהלו. אני מוצא שסרטי פיקסאר הם מודל נהדר ונגיש ללמוד ממנו מיומנות זו.
