אומרים שהיה פה שמח

באחד מלילות הקיץ החמים של אוגוסט 1985 הגעתי לכיכר מלכי ישראל (כיום כיכר רבין), כדי לצלם את אריק איינשטיין וחבורתו, שצילמו בעצמם קליפ לשיר "שלוש ארבע לעבודה". לאחר כמה דקות פנה אלי איינשטיין בתנועת היד האופיינית שלו ואמר: "תקשיב, יש לנו כבר ים, ים, ים של תמונות. בחייאת, עזוב". לא עזבתי. נשארתי לצלם שם עד הבוקר. לא ידעתי לנסח לעצמי בדיוק את הסיבה, משהו באינסטינקט שלי רצה לשמר את הרגעים החולפים האלה, כמו במקרים רבים אחרים, ולימים הם התבררו כרגעים ויזואליים יקרי ערך.
כולנו היינו אז בגרסתנו הצעירה יותר – גם אני וגם המצולמים, הכול נראה אז חי, ברור מאליו ואף נצחי, אבל מפרספקטיבת הזמן שחלף, העמיקה ההבנה שמדובר ברגעים חד-פעמיים, שלא יחזרו עוד. מבחינתי זהו אחד מקסמי הצילום: לכידת הרגעים הספונטניים, הלא מתוכננים והלא נכונים כביכול – בהפסקות בין הצילומים, מאחורי הקלעים – עם סיגריה, חולצים נעליים, מתרווחים, רגעים שבהם המצולמים, כולם אנשים ידועים, הניחו לרגע את הפרסונה הציבורית שלהם בצד והיו הם עצמם.