חגיגה! קובץ יצירות של קוסמת המילים הפלאית, כלת פרס ישראל לשנת תשפ"א, נורית זרחי, ובו טקסטים קצרים וארוכים, חדשים וכאלה שפורסמו בעבר ונערכו מחדש.
כותבת עורכת הספר, מרית בן ישראל, שגם הוסיפה לו אחרית דבר:
את נורית זרחי אין צורך להציג. ואולי כן? יוקרה אינה מתחרזת בהכרח עם מספר הקוראים. הספר מכיל סיפורים חריפים, שוברי לב, מצחיקים, חדשים לגמרי, ואחרים שלוקטו מכתבי עת ונערכו מחדש. מקופלים בו חיים שלמים – בין הגות לפנטזיה; בין העבר שמבקש תיקון (לא רק העבר האישי, גם נעוריו של העם דורשים תיקון) להווה הבוער; בין הילדוּת שרודפת לזִקנה ששואבת; בין משאלות לשאלות שאין עליהן מענה; בין הצורך הבלתי-כָּלֶה באהבה לחרדת הנטישה, לפחד מהתיישנות, מהיכחדות הקריאה ותאומתה הסיאמית – הכתיבה. כמה מן הטקסטים קצרצרים, האם ימשיכו ויתכווצו עד כדי אות, מילה?
הספר הוא כעין מסיבה שבה הטקסטים משוחחים זה עם זה, ולפעמים רוקדים או מבצעים היפוך לאחור, מתחברים ונפרמים, וכשמתרחקים מעט, הם מתלכדים לפורטרט אחד שבור ומשולח רסן.
הרתיעה מעקרונות, מהכללות, מכל דבר שאינו מחזיק את מורכבותם של החיים, צופנת פליאה מול ייחודם: "נניח שכל חיים הם סוג של דוגמה הנכונה לעצמה בדומה לאותם עופות נדירים שמתהלכים ביערות הפרא, מפוארים בצבעוניותם, וכיוון שיש רק אחד מכל מין, הם לא נכנסים לשום הגדרה או מיון. ולכן, כמות שהם, הם אינם זקוקים לתיקון. יצירה אחת וחד-פעמית שהמציא מי שהמציא. בוקר טוב, חיים חד-פעמיים. לילה טוב".
דימוי כריכה: אסנת בן דב, אפונים, 2019
גברת סימפסון היקרה,
מי לא שואלת את עצמה אם היה שווה למישהו לוותר על מלוכה תמורתה?
אני מתארת לעצמי שהנסיך סגר את העניין עם עצמו, לא עם המלכה-האם ולא איתך, אף כי אני לא סומכת על זה. מוכרת לי תגובתם של אותם גברים שבחרו להתייעץ איתי בשאלה למה חדלו לאהוב אותי או למה התאהבו בי מבלי שהתכוונו.
ואַת עצמך, מה חשבת כל השנים האלה? האם רצית לראות בנסיך גבר המתנשא לגובה ויתורו? איך יכולת לפצות אותו על כך? נניח שהיית מגהקת או אולי חורגת בצביעת שפתייך, נניח שהיית מתמהמהת כשהוא מחכה לך למטה.
בבחירתו בך, כלא אותך באי-שלמות מתמדת.
