סל קניות
סל הקניות ריק
חזרה לחנותספרו של חתן פרס נובל לספרות 2025
תוגת ההתנגדות, שעובד לסרט המופת "הרמוניות וורקמייסטר" בבימויו של בלה טאר, הוא יצירה מבריקה מאת הסופר ההונגרי לאסלו קרסנהורקאי, מחבר טנגו השטן ומלחמה ומלחמה.
"תוגת ההתנגדות הוא גלולה מרה שרקח קרסנהורקאי במיטב הכלים של סופר פוסט־מודרני", כתב יניב ניצן על הספר בהארץ עם תרגומו לעברית ב-2017, "אבל הוא עוטף את המרירות בממתיק קומי, מעין מחזה סטירי שמזכיר באופיו יצירות כמו 'תעלת בלאומילך' של אפרים קישון, גם הוא ממוצא הונגרי, או את הקלאסיקה 'נפשות מתות' של ניקולאי גוגול. אי אפשר שלא לקרוא את הרומן כהרהור על גורלה של הונגריה עם התפוררות הגוש הסובייטי
[...] קרסנהורקאי מיטיב לתאר את הכוחות הנפשיים והחברתיים שהניעו את החברה האנושית במאה ה–20 ולכן יש בספר איכויות אורוולייניות. וכשם שליצירות של ג'ורג' אורוול יש ערך ורלוונטיות לחיינו כיום, גם תוגת ההתנגדות, ספר בן כמעט 30 שנה, מדגים את האופי (ואולי הפתולוגיה) שביסוד החברה המודרנית. ב-1989 [שנת פרסום הספר בשפת המקור] וגם היום".
מגב הספר:
האטרקציה היחידה בקרקס הנודד שהגיע העירה היתה גווייתו החנוטה של לווייתן, מעין מפלצת משותקת, אולי סמל לרודני העבר שגוויותיהם מוצגות במוזוליאומים, אבל גם התגלמות מעוררת חלחלה של הטבע החנוט, המסואב, שאין לחיות בו עוד: האדמה הקפואה, הבתים שהביתיות היא מהם והלאה, מקומות העבודה המקרטעים והשמים שאפילו הם חדלו לשמש מחוז כיסופים. קשה לקבוע אם פקדה את העיר אפוקליפסה או שמא היא עודנה מרחפת מעליה, ממתינה להתרחש. באור העכור הזה נאבקות הדמויות המרכזיות, כל אחת בדרכה, בהתפוררות המתמדת: פרופסור למוזיקולוגיה, אשתו לשעבר, וולושקה, שוטה הכפר.
מכיוון שרכבת הנוסעים המקשרת בין היישובים שבויי הכפור שבדרום מישור אַלְפֶלְד, החל בנהר הטִיסָה וכלה כמעט במרגלות הרי הקרפטים, לא הגיעה, על אף הסבריו המבולבלים של עובד התחנה שהתרוצץ בחוסר ישע הלוך ושוב לאורך המסילות, ולמרות הבטחותיו ההחלטיות יותר ויותר של מנהל התחנה שיצא עצבני שוב ושוב לרציף (״בחייכם, מה אני יכול לעשות, היא שוב נעלמה...״ משך עובד התחנה בכתפיו בארשת חמוצה ומרושעת), יצאה לדרך באיחור של יותר משעה וחצי, בהתאם ללוח זמנים לא-מחייב שממילא אינו משמש אלא בתור הצהרת כוונות, רכבת חירום, שהיתה מורכבת בסך הכול מקטר מיושן ורעוע, דגם 424, ומשני קרונות מקרטעים, מצוידים בספסלי עץ, שנלקחו לשימוש אך ורק במקרים כאלה, כלומר ״בנסיבות יוצאות דופן״, כך שהמקומיים אשר חיכו לשווא לרכבת שהיתה אמורה להגיע מן המערב, וקיבלו את העיכוב במידת מה של אדישות מהולה בתרעומת חסרת ישע, יוכלו אחרי ככלות הכול להגיע ליעדיהם המפוזרים בנתיב צדדי שאורכו כחמישים קילומטר.