שלושים קטעים משלושים יצירות מופת מספרות העולם, מלווים בשלושים הקדמות קצרות פרי עטו של פרימו לוי, שנענה ב-1981 להזמנת הוצאת איינאודי האיטלקית לפרסם סדרת אנתולוגיות אישיות של מחברי ההוצאה. כל הקדמה שכזאת היא הערה מבריקה על היצירה, ולא פחות מכך היא מלמדת על פרימו לוי עצמו.
בקטעים שבאנתולוגיה האישית בעקבות השורשים – הרואה אור לראשונה בעברית, בתרגומים המקוריים ובתרגומים חדשים – אפשר להיווכח בהשפעות האתיות והאסתטיות החשובות על לוי ועל יצירתו. לוי מצטט כאן מתוך איוב, לוקרטיוס, רבלה, באבל, שלום עליכם, סנט אקזופרי ועוד, אך גם מתוך מוצא המינים של דרווין ואפילו מתוך כימיה אורגנית מעשית. כך אפשר לעקוב אחר השכלתו הענפה והמגוונת, ההומניסטית והמדעית – השורשים שמהם צמחה יצירתו הספרותית הייחודית.
קיבלתי ברצון ובסקרנות את ההצעה לערוך "אנתולוגיה אישית", לא במובן הבורחסיאני של אנתולוגיה־עצמית, אלא אסופה, אנתולוגיה רטרוספקטיבית בתום־לב, שמציגה עקבות אפשריים של מה שקראתי בדברים שכתבתי. קיבלתי אותה כניסוי לא פולשני, כפי שמתמסרים לסדרת מבחנים בשם experiri placet וכדי לראות מה יצא.
ברצון, אם כן, אך גם בהסתייגויות מסוימות ובמידה כלשהי של עצב. ההסתייגות המרכזית נובעת כאמור מההיברידיות שלי: קראתי המון, אך איני מאמין שנצרבתי בדברים שקראתי; סביר כי שלושים שנות עבודתי במקצוע טכני מהדהדות בכתיבה שלי יותר מאשר הספרים שבלעתי. לכן זהו ניסוי קצת משובש, ובתוצאותיו יש לנהוג בזהירות. אבל אכן קראתי הרבה, בעיקר בשנות החניכה, שמצטיירות עכשיו בזיכרוני כארוכות במיוחד; כאילו הזמן, באותם ימים, נמתח כמו גומי, עד כדי כך שהכפיל את עצמו, שילש את עצמו. אותו דבר אולי קורה לחיות שחייהן קצרים וקצב התרבותן מהיר, כמו הדרורים והסנאים, ובאופן כללי למי שמצליח, ביחידת זמן אחת, לעשות יותר מן האדם הבוגר הממוצע: הזמן הסובייקטיבי מתארך.
