בדומה לאמא קוראז של ברטולט ברכט, נשי טרויה (נשות טרויה) מאת המחזאי היווני אוריפידס, היא טרגדיה מופתית על זוועות המלחמה.
בחורף שנת 416 לפנה"ס כבשו האתונאים את האי מֵלוֹס, הרגו את הגברים ומכרו לעבדים את הנשים והילדים. כעבור כמה חודשים העלה אוריפידס בחגיגות הדיוניסיה את המחזה. ברקע הטרגדיה - טרויה שנהרסה, ושעל חוֹפָהּ נותרו רק הנשים שיחולקו כשפחות וכפילגשים.
לאחר מבוא, שבו האלים פוֹסֵיידוֹן ואַתֵנָה מתכננים את הרס הצי היווני כשיפליג הביתה, מופיעות בזו אחר זו הנשים: הֶקַבּה המלכה, שתהיה שפחת אודיסאוס; קַסַנדְרָה הנביאה, שנשלחת כפילגש לאַגַמֶמְנוֹן; ואַנְדְרוֹמַכֵה אשת הֶקטוֹר, שמובלת בעגלה עם בנה הקטן, ושנועדה להיות פילגש לבנו של מי שהרג את בעלה. כדי לא להשאיר צאצא לבית המלוכה לוקחים מידי אנדרומכה את בנה כדי להשליכו מעל החומות. הֶלֶנָה, שבגללה פרצה המלחמה, חוזרת לבעלה בכוח קסמי אֶרוֹס, ולעומת זאת הֶקַבּה והנשים קוברות את הילד, ובקינה יוצאות לספינות שייקחו אותן ליוון.
זה הספר ה-33 בסדרת התרגומים של אהרן שבתאי למחזות יווניים. לספר מצורפים מבוא, הערות ונספח, ובו קטעים מהטרגדיות אלקסנדרוס ופלמדס מאת אוריפידס, וכן האודות הפיתיות השישית והשמינית וקטע משיר שבח מאת פִּינדָרוֹס.
