איינשטיין בזמן ובמרחב: ביוגרפיה ב-99 חלקים

ב-29 במאי 1919, בשמי האי פּרינסיפֶּה, הירח חלף על פני השמש וצל נפל על העולם. זאת היתה ראשיתו של ליקוי חמה מלא. מדען אנגלי, שחיכה בדיוק לרגע הזה, הציץ מבעד למצלמה האסטרוגרפית שלו וצילם את האירוע. ובעיר סוֹבּראל שבברזיל, מדען אחר צילם את אותו האירוע והפיק בקדחתנות תמונות רבות ככל האפשר בדקות החשיכה המועטות. שני המדענים ביקשו לתעד עיקום של אור כוכבים ומאמציהם הוכתרו בהצלחה.
חודשים ספורים לאחר מכן, נציגי החברה המלכותית - במשכנה דאז בבית ברלינגטון שבלונדון - הכריזו על התוצאות האלה ובכך שמטו את הקרקע מתחת להבנה המקובלת של הכבידה. התצלומים שלכדו שתי המשלחות הראו שכאשר הגיע לקרבת השמש אור מכוכבים במרחק של 153 שנות אור, ממרכז קבוצת שור, הוא שינה את מסלולו - וכתוצאה מכך הכוכבים האלה סטו ממקומותיהם הרגילים בשמים. לשינוי המקום הזה היה רק הסבר מדויק אחד: נוכחותה של השמש עיוותה את המרחב עצמו. תורת היחסות אומתה זה עתה. ענק הפיזיקה אייזק ניוטון הובס ואת מקומו תפס אלברט איינשטיין - מדען שהיה כמעט אלמוני מחוץ לגבולות גרמניה.