היסטוריה גדולה

רעיון כתיבתו של סיפור מוצא בן זמננו מרחף בחלל האוויר. מבחינתי, הוא החל בקורס על ההיסטוריה של הכול שהעברתי לראשונה באוניברסיטת מֶקווֹרִי בסידני ב־1989. ראיתי את הקורס הזה כדרך גישה אל תולדות האנושות. באותם ימים לימדתי וחקרתי היסטוריה רוסית וסובייטית, אבל ניקר בלבי החשש שמא הוראת ההיסטוריה של אומה או של אימפריה (ורוסיה היתה גם אומה וגם אימפריה) תביע את המסר הסמוי כאילו האנושות מפוצלת, ברמה הבסיסית ביותר, לשבטים שמתחרים אלה באלה. האם זה מסר שראוי להעביר בעולם שיש בו נשק גרעיני? הייתי תלמיד בבית הספר בימי משבר הטילים בקובה, ואני זוכר היטב כיצד חשבתי שכולנו עומדים על סף האפוקליפסה. כל הדברים היו צפויים להשמדה. זכור לי גם איך תהיתי אם יש "שם", בברית המועצות, ילדים מבוהלים בדיוק כמוני. אחרי ככלות הכול, גם הם בני אדם. בילדותי חייתי בניגריה, שם התעוררה בי תחושה עזה של קהילה אנושית יחידה, מגוונת עד מאוד, והתחושה הזאת התחזקה בנעורַי, כשהתחלתי ללמוד במכללה האטלנטית, שהיא בית ספר בינלאומי בדרום ויילס.