"התחלתי מתוך כוונה לכתוב ספר מופת. עוד לפני שהנחתי את העט על הנייר וכתבתי את המילה הראשונה כבר ידעתי מה תהיה המילה האחרונה וכמעט היכן תופיע הנקודה האחרונה", אמר ויליאם פוקנר על הרומן הזה, שאותו כתב במשך שישה שבועות בלבד.
תרגום חדש לעברית של הרומן הנפלא שנכתב בשנת 1930 (בתרגום הקודם נקרא הספר "בשוכבי גוועת"), המגולל את סיפורה של משפחת באנדרן ואת מסעה על פני האזורים הכפריים של מדינת מיסיסיפי כדי לקבור את אדי, האישה ואם המשפחה. הרומן הרב-קולי – המסופר מנקודות מבטם של כל אחד מבני המשפחה ושל דמויות נוספות – משתנה מקומדיה שחורה לפאתוס גדול, ונחשב לאחד הרומנים האמריקאיים המשפיעים ביותר מבחינת המבנה שלו, הסגנון והדרמה.
"ג'וּל ואני חוזרים מהשדה, הולכים בטור לאורך השביל. למרות שאני חמישה מטר לפניו, כל מי שמסתכל עלינו מבית הכותנה יכול לראות שכובע הקש הקרוע והבלוי של ג'ול הוא ראש שלם מעל שלי.
השביל ישר כמו משקולת אנך, שחוק מרוב כפות רגליים וכבר קשה כמו אבן בחום יולי, נמתח בין שורות ירוקות של כותנה מגודלת עד בית הכותנה שבאמצע השדה, ושם הוא פונה ועוקף את בית הכותנה בארבע זוויות ישרות מעוגלות וממשיך הלאה לאורך השדה, שחוק גם כאן מרוב רגליים ופחות ופחות מדויק."
