הוצאת פן ממשיכה בפועלה המבורך ומגישה לנו את הספר הרביעי ואולי הטוב ביותר בסדרת התרגומים החדשים של חתן פרס נובל לספרות, ויליאם פוקנר.
הקול והזעם, שפוקנר עצמו ראה בו את פסגת יצירתו, מגולל את סיפור הדרדרותה של משפחה קומפסון, אריסטוקרטים דרומיים תושבי מחוז אמריקאי שבדה פוקנר מדמיונו, באמצעות מונולוגים פנימיים של שלושה אחים: בנג'י המטורלל, "המפגר" שבימינו היה מאובחן כנראה כאוטיסט; קוונטין האינטלקטואל, שנשלח ללמוד בהרווארד; וג'ייסון הציני, האכזר ורודף הכסף והתהילה. חלקו האחרון של הרומן מסופר מנקודת מבט של מספר חיצוני ומתאר את אם הבית השחורה דיסלי ואת התנהלותה בתוך המשפחה.
הרומן, שראה אור ב-1929, התקבל מיד בהערכה רבה מצד המבקרים שהיללו את השימוש המשוכלל שעושה פוקנר בטכניקת זרם התודעה, והשוו אותו לג'יימס ג'ויס ולדוסטוייבסקי. במהלך השנים זכה הספר להצלחה גם בקרב קהל הקוראים ואף עובד פעמיים לקולנוע. התרגום העדכני של שרון פרמינגר, בתוספת אילן היוחסין ותקציר הרומן שניתנים בפתיח, מקלים את מלאכת הקריאה של הרומן המיוחד הזה.
עוד מספרי פוקנר במגדלור
דרך הגדר, בָּרווחים של הפרח שמתפתל, ראיתי שהם חובטים. הם התקרבו אל המקום של הדגל, ואני הלכתי לאורך הגדר. לאסטֶר חיפש בעשב ליד העץ עם הפרחים. הם הוציאו את הדגל וחבטו. ואז הם שמו בחזרה את הדגל והלכו לַמקום השטוח, וההוא חבט והשני חבט. ואז הם הלכו הלאה, ואני הלכתי לאורך הגדר. לאסטר התרחק מהעץ עם הפרחים ואנחנו הלכנו לאורך הגדר והם עצרו ואנחנו עצרנו ואני הסתכלתי דרך הגדר בזמן שלאסטר חיפש בעשב.
"לכאן, קֵדי." הוא חבט. הם התרחקו לאורך השדה. אני החזקתי בגדר והסתכלתי עליהם כשהם התרחקו. "תקשיב לעצמך." לאסטר אמר. "משהו אתה, בן שלושים ושלוש ומתנהג ככה. וכל זה אחרי שהלכתי עד העיר בשביל לקנות לך את העוגה. תפסיק את היללות האלה. למה אתה לא עוזר לי למצוא את המטבע הזה, בשביל שאני יוכל ללכת למופע היום בערב." הם חבטו קצת, בקצה של השדה. הלכתי בחזרה לאורך הגדר לַמקום של הדגל. הוא התנפנף על הדשא הבוהק והעצים. "בוא כבר." לאסטר אמר. "כבר הסתכלנו מספיק שם. הם לא באים עוד פעם עכשיו. בוא נרד לנחל ונמצא את המטבע הזה לפני שהכושים האלה ימצאו אותו."
