כך מתאר ד"ר עודד מנדה לוי את ספרו החדש, "אני זוכר":
"בספר, קרוב למאה קטעים קצרים שחלק גדול מהם פותחים במילים "אני זוכר". בזיכרונות הלא צפויים שהגיחו כל פעם מחדש, הרגשתי שאני חודר אל הזמן הרגיש של הילדות.
חיפוש ופרידה מעצמי, בעת ובעונה אחת. העונג הגדול הוא בעצם ההיזכרות, בשיבה אל הזיכרון, אל מה שהיה או יכול היה להיות."
"אני זוכר" הוא ספר מיוחד ומעודן, ספק יומן ספק בדיון. ארצות חדשות של היזכרות מתגלות בו, וגם קצת העלאת רוחות מתים באוב. עודד מנדה-לוי אינו מפנה עורף לאוזלת היד של הזיכרון להעמיד ייצוג בלתי-מוגבל, אלא מתמסר בלשון בהירה וזהירה לאחיזת העיניים, לתעתועי ההיזכרות, לתנועת הלישה של חומרי החיים, הצרה בהם צורות כרצונו.
"אני זוכר" הוא ספר הפרוזה הראשון של ד"ר עודד מנדה לוי, חוקר ספרות ומרצה. ספרו הקודם, הפואמה "מיליון פחות אחת", ראה אור בהוצאת "אבן חושן" (2015).
"אני זוכר שפגשתי את דליה רביקוביץ ברחבת הסינמטק. היא אמרה לי שעד גיל עשרים וחמש היא החליפה חמישים ושמונה דירות. פיטר פן קטן עם כובע ונוצה הפליא בזינוק ירוק על אחוריה של בימבה אדומה. הנהג, תפוח לחיים, שלח מבט עמוק אל ההגה. מפינת הרחוב היא הופיעה פתאום קיצית ומסוקרנת, נעמדה לידם ואמרה: "תיזהרו לא לעוף". הם הניחו את מבטם לרגליה, וכמעט ביחד אמרו: "אבל זה מה שאנחנו רוצים."
