ג'ינקס 2 הקסם של ג'ינקס

ג'ינקס לא שנא בני אדם. לפעמים הוא פשוט היה צריך להתרחק מהם. ברגע שהוא יצא מטווח השמיעה של היושבים סביב המדורה ונשם את עוצמתו הירוקה והעמוקה של היער, הוא שמע את קולו של עץ בודד. תקוע. לכוד. הכול אבוד. ג'ינקס מיהר אל תוך הצמחייה העבותה, עקף עצים אדירים מכוסים אזוב, מָעד על שורשים. הקריאות הגיעו משתיל של אשור. עץ אורן גדול ממדים נפל ומעך את האשור על האדמה. ג'ינקס תפס את האשור ומשך, אבל לא הצליח לשחרר אותו. הוא שמע אותו ממלמל בייאוש. אתה מחכה ומחכה להזדמנות כזאת, שעץ גדול ייפול כדי שתוכל לצמוח אל עבר השמש, ואז זה קורה. קשה להיות צעיר באוּרוואלד. ג'ינקס כרך את זרועותיו סביב גזע האורן המחוספס והדוקרני וניסה להזיזו. הוא לא הצליח. אה. כן. הוא קוסם. ג'ינקס שאב את כוח החיים של האורוואלד דרך רגליו. האורן ריחף כמה סנטימטרים מעל לפני השטח. חופשי! חופשי! אמר העץ הרך. אור שמש! הוא הזדקף, ועליו ליטפו את פניו של ג'ינקס.