ג'ינקס

בָּאֵרווֹלְד גדלים מהר או שלא גדלים בכלל. כשמלאו לג'ינקס שש, הוא למד לחיות בשקט ובזהירות, דחוק במקומות שאחרים פינו. אפילו שבעצם הבקתה שבה גר עם הוריו החורגים היתה שלו. הוא ירש אותה אחרי שאנשי-זאב הרגו את אביו ושדונים חטפו את אמו.

אבל ניצוץ אש מעוף חול חולף הצית את הבקתה, ותוך דקות ספורות היא נשרפה כליל. התושבים בקרחת היער העַתיק בָּנו במקומה בקתה חדשה, והיא כבר לא היתה שלו. כך האמינו בכל לבם הוריו החורגים, בֶּרְגתוֹלד וקוֹטָווילְדָה. חוץ מזה היבול באותו סתיו היה דל וכולם ידעו בוודאות שיהיה רעב בחורף.

מצבים כאלה גרמו לתושבי קרחת היער לבחון את ילדיהם המיותרים במבט קר ומחושב.

וג'ינקס היה מיותר בהחלט, במיוחד לאחר שלבֶּרְגתוֹלד ולקוֹטָווילְדָה נולדה תינוקת. הוא עבד בחריצות רבה כדי לפצות על קיומו הנפשע, והשתדל לאכול כמה שפחות. מִדֵי ערב אכל רק כף אחת ויחידה מדייסת רגלי הצפרדעים שלו, ואת השאר נתן לתינוקת. ולמרות זאת הוריו החורגים הסכימו ביניהם שגידולו מעיק ויקר.

לכן בשעת אחר צהריים מאוחרת של יום סתווי אחד הורה ברגתולד לג'ינקס ללבוש מעיל, ויחד הם יצאו מקרחת היער שבה גרו ונכנסו אל סבך הארוולד. הם הלכו לאורך שביל מפותל בין עצים ענקיים כמו בתים. ואז ברגתולד ירד מהשביל.